ההווה בונה את העתיד בכל המובנים. הבחירה נתונה בכל רגע ורגע. כל רגע מוליד את הרגע הבא. כל אלו כמעט קלישאות. אך לעיטים הקלישאות הופכות לחוויה ממשית. ברגע מסוים חלה ההבנה העמוקה באינטואיציה עמוקה שאינה מלווה אותי ביום יום שכך באמת העולם נוהג. ההוה בונה את העתיד ברמה של העשייה הדיבור המחשבה והנשימה – איזה יופי.
למה הכוונה במשפט זה שמתייחסים אליו בדרך כלל?
כן יש לנו יכולת לעצור רגע לפני ביצוע הפעולה, על מנת לשנות את הנתיב בו מתגלגל הגלגל.
אבל בהרבה מקרים הגלגל מתגלגל באופן מכני, איננו מודעים לתהליך של פעולה ורשמים פעולה ורשמים. המצב ההפוך הוא להיות בתשומת לב מלאה. רעיון זה מופיע בכל מיני קונוטציות:
למה הכוונה במשפט זה בהקשר לנשימה בזמן התרגול.
בסוטרה על הפרנימה 1:50 כתוב ש"על הנשימה להיות ארוכה, חלקה, עדינה ויציבה”. מי שמכיר אותי יודע שזו אחת המנטרות המלוות את שעורי, כל השיעור, כל הזמן, תמיד, גם כשאני מלמדת וגם כשאני מתרגלת לעצמי. זו היא מהות התרגול ולא רק בזמן תרגול פרנימה. הסיבות לכך הן רבות ואפרטן בפעם אחרת.
והנה חוויה נוספת הקשורה באותו העניין.
הנשימה היא מעגלית. הכנסה והוצאה הכנסה והוצאה הכנסה והוצאה והכנסה ו....
אפשר גם להוסיף קומבקות. הכנסה, התמלאות, מלאות, התרוקנות, ריק, ריקנות, הרפייה, שקט, כלום, התמלאות צמיחה....... אין סוף למילים לתחושות ולרגשות המתארים תהליך זה.
בכל פעם שאנו מסיימים את אחד מהחלקים של הנשימה, האופן, האיכות, האורך, תשומת הלב משפיעים על השלב הבא. אם נשפתי נשיפה מידי ארוכה אחר כך צליל הנשימה יהיה כמו של איש צמא המתנפל על קוקה קולה קרה ביום חמסין באמצע אוגוסט.
אם אדע לשמור על איזון השלב הבא של הנשימה השאיפה או הנשיפה יהיו נינוחים. וככל שהשלב הבא יהיה יותר נינוח כך הוא ישפיע על השלב הבא אחריו. והגלגל יתגלגל בנתיב אחר....
שנים אני עובדת באופן זה. עם הזמן גדלה ההקשבה לניואנסים רבים יותר: פיזיים, מנטליים וסביבתיים הקשורים בדיאלוג או באינטראקציה שבין הנשימה שלי, נשימתי, כמעט אמרתי נישמתי, המצב במנטלי, הרפיית הגוף, המודעות לגוף, לסביבה ואין לזה סוף.
נהפוך באותו רעיון, ישנו גלגל שמתגלגל ומתגלגל. למעשה ישנן הרבה גלגלים (פעולות, מערכות יחסים, מחשבות ועוד). כל יחידה המתגלגלת יוצרת תוואי התנהגותי המייצר או משפיע על הפעולה הבאה. למעשה אם אנו רוצים שינוי השינוי מתחיל ממקום זה מהיחידה הקטנה מאחד הגלגלים המתגלגלים.
על מנת ליצור שינוי, מהיבט זה להיכנס למקום הצר שבין המשקע שנוצר המעורר את הדחף – והפעולה צריך תשומת לב, מאמץ ורצון עז. בדרך כלל אנחנו נכניס ל"הילוך אוטמטי" וניתן לדברים להתגלגל מעצמן במודעות בידעה ואפילו במכונות לשאת את התוצאות. אני מדברת כמובן בשם עצמי, נו – רק בן אדם.
המכאניות או האוטומט קיים בכל כך הרבה דברים, אפילו בדברים חיוביים ונכונים לנו לסביבה. או לפחות לא מזיקים.
מה קרה שאפשרתי לנשימה בזמן תרגול להיות מאוד נכונה, ומאוד מתמזגת עם העשייה של הגוף באותו הרגע?
גאנש בביקורו בארץ קרה לזה "אומנות הפחתה" (בתרגום חופשי ובאינטרפרטציה אישית) או “The art of slowing down”. תבנית הנשימה הייתה מאוד קשובה לתנוחת הגוף לתנועת הגוף לרעשים שבאו מבחוץ ואני מניחה שגם לרעשים שבאו מבפנים. הדימוי שעולה לי בראש הוא לצוף בים אופטימלי במזג אויר אופטימלי ובתחושת בטחון שיש גם מבוגר אחראי בשטח שיזהיר אותי אם גל גדול מתקרב (כמובן שהשיער פזור ומקבל את התנועה במקצב הנכון של הגלים)
אני משחזרת את התחושה הזו בזמן התרגול. חשוב שהתנועה לא תהייה קשה מידי אבל תהייה תנועה מאוד מעגלית והרמונית (יכולה לשלב תנועה אחת או כמה תנועות יותר מורכבות). כשאני מנחה תרגילים מסוג זה אני אומרת בואו נניח שאנו הולכים להמשיך לתרגל את התנועה הזו לשלושה הימים הבאים. משהו נעים ומתמשך לאין קץ. כמובן שאני מצחקקת ואומרת שאפסיק אותם הרבה קודם.
נוצר שקט מאוד גדול. אחר כך באה התחושה שאם אני למשל מעריכה מידי או מקצרת את הנשימה יש השלכה לתנועה או למעגל הבא של התנועה. משהוא ברצף נשבר. כשמשהו ברצף נשבר יש הפרעה ואז המחשבות נכנסות ומוציאות אותי מהמצב מיוחד זה. ויש להתחיל ולגלג את הגלגל שוב מהתחלה.
מה רציתי לומר
בשבועות האחרונות חקרתי הרבה את נושא האמונה, שאחד הביטויים שלו הוא וויתור על פרות המעשים, לפני המעשה. בהמלצתו של קרישנמצ'ריה וכמו שכתוב בסוטרות זוהי הדרך הישירה והמהירה יותר למצב של יוגה.
למה לוותר על פרות המעשים? מכיוון שאי אפשר לוותר על המעשים עצמם. אנחנו כל הזמן בעשייה.
למרות שאני מאומנת היטב בהתבוננות בנשימה. דווקא שם גיליתי את המכאניות של העבודה שלי. כשהצלחתי לשבור מכאניות זו, והצלחתי להעביר אפילו שבירה זו הלאה לתלמידי. נוכחתי שהגעתי לאחד המקומות היפים, אלו שמעבר למילים, לתובנה ידועה אבל בכל זאת חדשה. הקשר בין אותו גלגל של מחזור נשימה אחד המנוהל כ"הלכה" והמלאות של המחזור הבא אחריו שאינו מושפע ועומד בפני עצמו.
באותו הרגע התחוור לי מה משמעות הוויתור על פרות המעשים עוד לפני המעשה.
אם במעשים ובמחשבות גם כל מחזור יהיה כ"הלכה" ולא ישנה יזיז ירטיט ישפיע על המחזור הבה אהיה.... (אולי המילה “מדויקת" כמו שמשתמשים בה בלימודי ימימה מתאימה).
מה הרגישה נתליה?
לאחר שיעור עם תלמידה, שהיא גם פסנתרנית והיא גם מאוד מיוחדת, היא הדגישה שהייתה תנוחה אחת, דווקא תנוחה שאנו חוזרים עליה הרבה פעמים והיא הובלה בה למקום שאינה יכולה להגיע לשם בדרך כלל "כאילו אני הטבע”, היא אמרה. כאילו אני עם הגלים משדרת באותו התדר באותו הגל.
גל וגלגל
גל וגלגל
נגלגל את התחושה הלאה לאן.............
למה הכוונה במשפט זה שמתייחסים אליו בדרך כלל?
- בדרך כלל היישום של הרעיון העומד מאחורי משפט זה הוא ההתייחסות למעגל של חשיבה ומעשה (vritti – samskara (wheel
- מתוך התשוקה או המוטיבציה נולדת פעולה (פעולה היא ברמה של מחשבה, רגש, דיבור או מעשה) כל פעולה מקורה במוטיבציה קודמת (אמרה ששייכת לחכם מנו)
- אותה פעולה משאירה משקעים (סמסקרות)
- מתוך משקעים אלו צומחת הפעולה הבאה
כן יש לנו יכולת לעצור רגע לפני ביצוע הפעולה, על מנת לשנות את הנתיב בו מתגלגל הגלגל.
אבל בהרבה מקרים הגלגל מתגלגל באופן מכני, איננו מודעים לתהליך של פעולה ורשמים פעולה ורשמים. המצב ההפוך הוא להיות בתשומת לב מלאה. רעיון זה מופיע בכל מיני קונוטציות:
- אנו מכירים את זה מתרגול של mindfulness,
- מהפרשנות החילונית ל"אישוורה פרנידנה" כלומר וויתור על פרות המעשים.
- רעיון הבחירה החופשית, ובשפתו של מוהן prusha kara.
- ועוד
למה הכוונה במשפט זה בהקשר לנשימה בזמן התרגול.
בסוטרה על הפרנימה 1:50 כתוב ש"על הנשימה להיות ארוכה, חלקה, עדינה ויציבה”. מי שמכיר אותי יודע שזו אחת המנטרות המלוות את שעורי, כל השיעור, כל הזמן, תמיד, גם כשאני מלמדת וגם כשאני מתרגלת לעצמי. זו היא מהות התרגול ולא רק בזמן תרגול פרנימה. הסיבות לכך הן רבות ואפרטן בפעם אחרת.
והנה חוויה נוספת הקשורה באותו העניין.
הנשימה היא מעגלית. הכנסה והוצאה הכנסה והוצאה הכנסה והוצאה והכנסה ו....
אפשר גם להוסיף קומבקות. הכנסה, התמלאות, מלאות, התרוקנות, ריק, ריקנות, הרפייה, שקט, כלום, התמלאות צמיחה....... אין סוף למילים לתחושות ולרגשות המתארים תהליך זה.
בכל פעם שאנו מסיימים את אחד מהחלקים של הנשימה, האופן, האיכות, האורך, תשומת הלב משפיעים על השלב הבא. אם נשפתי נשיפה מידי ארוכה אחר כך צליל הנשימה יהיה כמו של איש צמא המתנפל על קוקה קולה קרה ביום חמסין באמצע אוגוסט.
אם אדע לשמור על איזון השלב הבא של הנשימה השאיפה או הנשיפה יהיו נינוחים. וככל שהשלב הבא יהיה יותר נינוח כך הוא ישפיע על השלב הבא אחריו. והגלגל יתגלגל בנתיב אחר....
שנים אני עובדת באופן זה. עם הזמן גדלה ההקשבה לניואנסים רבים יותר: פיזיים, מנטליים וסביבתיים הקשורים בדיאלוג או באינטראקציה שבין הנשימה שלי, נשימתי, כמעט אמרתי נישמתי, המצב במנטלי, הרפיית הגוף, המודעות לגוף, לסביבה ואין לזה סוף.
נהפוך באותו רעיון, ישנו גלגל שמתגלגל ומתגלגל. למעשה ישנן הרבה גלגלים (פעולות, מערכות יחסים, מחשבות ועוד). כל יחידה המתגלגלת יוצרת תוואי התנהגותי המייצר או משפיע על הפעולה הבאה. למעשה אם אנו רוצים שינוי השינוי מתחיל ממקום זה מהיחידה הקטנה מאחד הגלגלים המתגלגלים.
על מנת ליצור שינוי, מהיבט זה להיכנס למקום הצר שבין המשקע שנוצר המעורר את הדחף – והפעולה צריך תשומת לב, מאמץ ורצון עז. בדרך כלל אנחנו נכניס ל"הילוך אוטמטי" וניתן לדברים להתגלגל מעצמן במודעות בידעה ואפילו במכונות לשאת את התוצאות. אני מדברת כמובן בשם עצמי, נו – רק בן אדם.
המכאניות או האוטומט קיים בכל כך הרבה דברים, אפילו בדברים חיוביים ונכונים לנו לסביבה. או לפחות לא מזיקים.
מה קרה שאפשרתי לנשימה בזמן תרגול להיות מאוד נכונה, ומאוד מתמזגת עם העשייה של הגוף באותו הרגע?
גאנש בביקורו בארץ קרה לזה "אומנות הפחתה" (בתרגום חופשי ובאינטרפרטציה אישית) או “The art of slowing down”. תבנית הנשימה הייתה מאוד קשובה לתנוחת הגוף לתנועת הגוף לרעשים שבאו מבחוץ ואני מניחה שגם לרעשים שבאו מבפנים. הדימוי שעולה לי בראש הוא לצוף בים אופטימלי במזג אויר אופטימלי ובתחושת בטחון שיש גם מבוגר אחראי בשטח שיזהיר אותי אם גל גדול מתקרב (כמובן שהשיער פזור ומקבל את התנועה במקצב הנכון של הגלים)
אני משחזרת את התחושה הזו בזמן התרגול. חשוב שהתנועה לא תהייה קשה מידי אבל תהייה תנועה מאוד מעגלית והרמונית (יכולה לשלב תנועה אחת או כמה תנועות יותר מורכבות). כשאני מנחה תרגילים מסוג זה אני אומרת בואו נניח שאנו הולכים להמשיך לתרגל את התנועה הזו לשלושה הימים הבאים. משהו נעים ומתמשך לאין קץ. כמובן שאני מצחקקת ואומרת שאפסיק אותם הרבה קודם.
נוצר שקט מאוד גדול. אחר כך באה התחושה שאם אני למשל מעריכה מידי או מקצרת את הנשימה יש השלכה לתנועה או למעגל הבא של התנועה. משהוא ברצף נשבר. כשמשהו ברצף נשבר יש הפרעה ואז המחשבות נכנסות ומוציאות אותי מהמצב מיוחד זה. ויש להתחיל ולגלג את הגלגל שוב מהתחלה.
מה רציתי לומר
בשבועות האחרונות חקרתי הרבה את נושא האמונה, שאחד הביטויים שלו הוא וויתור על פרות המעשים, לפני המעשה. בהמלצתו של קרישנמצ'ריה וכמו שכתוב בסוטרות זוהי הדרך הישירה והמהירה יותר למצב של יוגה.
למה לוותר על פרות המעשים? מכיוון שאי אפשר לוותר על המעשים עצמם. אנחנו כל הזמן בעשייה.
למרות שאני מאומנת היטב בהתבוננות בנשימה. דווקא שם גיליתי את המכאניות של העבודה שלי. כשהצלחתי לשבור מכאניות זו, והצלחתי להעביר אפילו שבירה זו הלאה לתלמידי. נוכחתי שהגעתי לאחד המקומות היפים, אלו שמעבר למילים, לתובנה ידועה אבל בכל זאת חדשה. הקשר בין אותו גלגל של מחזור נשימה אחד המנוהל כ"הלכה" והמלאות של המחזור הבא אחריו שאינו מושפע ועומד בפני עצמו.
באותו הרגע התחוור לי מה משמעות הוויתור על פרות המעשים עוד לפני המעשה.
אם במעשים ובמחשבות גם כל מחזור יהיה כ"הלכה" ולא ישנה יזיז ירטיט ישפיע על המחזור הבה אהיה.... (אולי המילה “מדויקת" כמו שמשתמשים בה בלימודי ימימה מתאימה).
מה הרגישה נתליה?
לאחר שיעור עם תלמידה, שהיא גם פסנתרנית והיא גם מאוד מיוחדת, היא הדגישה שהייתה תנוחה אחת, דווקא תנוחה שאנו חוזרים עליה הרבה פעמים והיא הובלה בה למקום שאינה יכולה להגיע לשם בדרך כלל "כאילו אני הטבע”, היא אמרה. כאילו אני עם הגלים משדרת באותו התדר באותו הגל.
גל וגלגל
גל וגלגל
נגלגל את התחושה הלאה לאן.............
