לא לחמוד asteya ויום השואה

היום נושא השיעור בקורס מורים הוא asteya"לא לחמוד".  

יום השואה. יום טעון במיוחד. אתמול הבוקר התחיל בשיחה שאחד מעיקריה היה: מה חשובה דעתו של פלוני, תמיד יש דעה הפוכה מוצדקת ועם הזמן עפ"ר דעתו של אותו פלוני משתנה ממילא. ובערב - טכס יום השואה העירוני ואחר כך קצת תכניות טלוויזיה.  
הבבוקר נשארתי עם הרשמים של אחד ממדליקי המשואה בטקס, שהאיש הרע מהשואה הרחיק אותו מהוריו (גיל 7), הכניס אותו למלונה של הכלב שמת והפך אותו למשרת הבית + כל הסדיסיזם האפשרי, ואחר כך סרט דוקומנטרי על קסטנר. הפרטים והדוגמאות לא חשובים. ליום השואה יש השפעה רבה גם על האדישים וגם על המתנגדים, משהו זז, אי אפשר להיות אדישים.

עם לחזור ללא לחמוד ולא לגנוב, יש כל כך הרבה גנבות שנוכחתי בהם שאינן קשורות לרכוש אך ההשלכות שלהם לא מרפות. ולא רק על זה שגנבו ממנו, גם על ראש הגנב הכובע בוער ובוער. גנבות של כבוד אנושי, כבוד והכרה על מעשים שנעשו, זמן שנלקח, שנות ילדות שלא יחזרו, ואחר כך הזיכרון שנעשה אובססיבי. והוא כבר ממשיך לגנוב זמן ולענות את כולם בערוץ נפרד משלו. אם רק אפשר היה לגלגל את הגלגל בחזרה....