יום שלישי, 7 בפברואר 2012

טום, ג'רי וקלשות

(klesha – דברים מאינם מאפשרים לנו לראות את הדברים כפי שהם)

אנחנו משפחה של חובבי צמד חמד זה ואני שואלת עצמי למה?
אולי אקרא להם סוקה ודוקה (SUKH & DUKH עונג וסבל), אולי אקרא להם רגה ודבשה (RAGA & DVESHA, תשוקה והתנגדות שתיים מתוך חמשת הקלשות, ראה למעלה)...

לאורך השנים נוכחתי שהתסריטים, המוזיקה ואף הביצוע של סרטונים בוצעו ע"י יוצרים שונים, לעיטים הסרטים נגררים לאלימות לשמה, אך תמיד דומיננטית בסרטים הליכה אחרי התשוקות בצורה חסרות הרחמים. המוכנות תמיד לעשות את האבסורד, בשל היצר (הקלשה) השולט, בלי שום עקבות, ללא פשרות, ללכת עד הסוף עם מוכנות מלאה לשלם את המחיר.

המניע לסרטונים ברור: המיתוס בו חתולים רוצים לאכול עכברים. אבל תשוקה זו היא רק תירוץ ל:
אהבת המדון,
למשחקי המרדף,
להקנטה בעוצמות,
לשמחה לעד,
ועוד מספר תכונות אנושיות מוכרות
אומנם השנאה בין החתול לעכבר היא מיתוס אבל האחד אינו יכול ללא השני. בסרטונים לראשון אין קיום ללא השני, עד כדאי כך שברגעים קריטיים הם יצילו אחד את השני מאבדן על מנת שיוכלו להמשיך את המשחק, האם זה רגע של אהבה, האם זה רגע של צלילות דעת? או פשוטThe show must go on.

תשוקותיהם מביאות עפ"ר להרס. הן גדולות מכל תשוקה למין השני, לכוח, למעמד, לביטחון סיר בשר ועוד. שניהם גם טום וגם ג'רי כשכמעט הגשימו מטרה כלשהי, ישמחו להרוס לעצמם הכל ולו רק על מנת להוציא לשון או ללעוג לאחר ובכיף.

האנשה שלהם לא משאירה ספק לדמיון, לא נותר לי אלא לחזור ולראות איפה אני לא מוותרת על הקלשות שלי ונהנית לחטט בפצעים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה