כאבי גב

"הדמות שכואב לה הגב"
היו לי כל מיני מורים בדרך שלי ללמוד להבין את הגוף, אחת הדגולות שביניהן הייתה רותי דייכס. ידוע כמורה למשחק מול מצלמה. אומנית העברת המסר בצורה ויזואלית. מי אתה? מה אתה מרגיש? מה מספרת לנו שפת הגוף? … והכל בקטנה, איך ליצור סיטואציה רגשית בשפה הגוף ושפת התנועה: נשימה, התנהגות וכו'.

רותי דייכס הייתה אוספת בפינצטה ומקטלגת את האינפורמציה הזו בתוך תבניות שונות תחת הכותרת ה-"דמות”.

להלן ה"דמות" של הסובל מכאבי גב קלים, אלו שלא מדברים עליהם אך מטרידים (כמו יתושים ראה פוסט)

• וכשאתה מתכופף, אתה הולך מעט אחורה ומוצא משענת לאחת הידיים שתתמוך בהתכופפות ובהתיישרות.
• כשהרצפה נראית רחוקה מתמיד.
• כאשר אתה קם בבוקר ולוקח לגב הרבה זמן ל"התניע"
• כאשר אתה משתדל לא לרחוץ כלים בערב כי הגוף עייף והגב מדבר.
• כשאתה שמח למסג' בכל עת.
• כשהידיים ממששות משהו ויש הבעה של סבל קלה

לצערי התופעה מאוד נפוצה. כל אחד יכול למקם את עצמו על הסכלה של "הדמות שכואב לה הגב" מאחד ועד עשר. עשר זה כשאתה מרגיש 10, כשאתה לא חושב פעמיים לפני שאתה מתכופף להרים את הגרביים של הילדים שזרוקות בסלון. לא כדאי להסתפק בפחות מזה.

התהליך של בניית "הדמות שכואב לה הגב" הוא אטי ובלתי מורגש. יום בהיר אחד אתה מוצא את עצמך עונה להגדרה. כשאתה מתחיל להרגיש את הרמזים הראשונים ל"דמות", תדע לך שלא כדאי למצוא תירוצים, כדאי ללכת ולבדוק ובעיקר לתחזק.

מה הכוונה לתרץ? היה לי יום ארוך, עשיתי ספונג'ה, שטפתי שלושה ילדים כשאני כפופה אל האמבטיה מבלי להתיישר, שיניתי את התרגול שלי...., כל אלו תירוצים. האמת מאוד פשוטה: “גב חזק גמיש וסימטרי", זה כל הסיפור.

אז איך נגיע לגב חזק גמיש וסימטרי? איך נתחזק?
צריך ללמוד להרפות,
צריך ללמוד לזהות את נקודות התורפה,
צריך ללמוד ליצור את התנועה נכונה במקום הנכון.
צריך להקדיש כמה דקות בכל יום.
צריך למצוא את הדרך הנכונה לכם, ותאפשר לכם לתרגל באהבה.

אבחון ה”דמות” (הקלט) ובניית רצף התרגילים עם ההדגשים הנכונים (הפלט) הוא האומנות שבהוראה. המורה שלי, א.ג מוהן, גורס שמורה צריך להיות בעל ידע ואומן. הידע הוא הכרת הגוף והאומנות היא בניית התרגול. לא רק לבנות רצף נכון לגוף המתרגל אלא גם רצף שיגרום לאדם לא להשתעמם, או בשפה שלי להתאהב.

והתרגול יכול להיות מאוד קצר, מאוד פשוט.

אני מצרפת אחד מדפי התרגול שתלמידים שלי לפעמים "תולים על המקרר", זוהי שפה מאוד פשוטה של ציורים. הם בדרך כלל מיועדים לאדם ספציפי בזמן ספציפי ומידי פעם מתעדכנים.

צריך להכיר קצת את הטכניקה, הטכניקה מאוד פשוטה ואחר כך אפשר להתאהב.

מה הכוונה ב"להתאהב”?

היום בשיעור של קורס מורים, יצא לי להדגים מספר נשימות, טכניקה של כניסה ויציאה מאסנה (תנוחה). התחושה הנעימה שאפפה אותי, הרצון להמשיך ולעשות עוד מאותו הדבר, העונג הגופני שהוביל לחיוך גדול ומוציא אותי לרגע מהשיעור הוא סוג של התאהבות.

התרגול פשוט, זמין וכיפי אך אי אפשר להבטיח נסים ונפלאות לכל נושם. התרגול חייב ליצור שינוי מהיר לטובה אחרת צריך לשנות משהו, והתרגול חייב להיעשות עם ההתמדה וסובלנות. העשייה היום יומית מייגעת, כמו כל שיגרה, אבל ללא התמדה זו, לא נוכל לקרוא לתרגול יוגה.

"ללא טפס (על טפס אכתוב בנפרד) לא תגיע לשום מקום” פרשנות המתורגמת בחופשיות מתוך דבריו של החכם ואייסה.

תרגול ראשוני לכאבי גב:

תרגול מס' 1

למעלה ולמטה ו-Tadasana

 הרהורים מתוך חי אבן יקט'אן לאבן טופיל, תורגם לעברית ע"י יאיר שיפמן
אין ביכולתי להבין את הספר היקר הזה שנכתב בתרבות ובזמן שאינם שייכים לי. נותרה לי רק האינטרפרטציה האישית שלי לכתוב, או לחלק ממנו.

באופן כללי זהו ספר השייך למיסטיקה הסופית בערך משנת 1000 לספירה הנוצרית, הוא נכתב הושפע והשפיע על טקסטים אחרים שנכתבו באותה תקופה (למשל הרמב"מ מוזכר בהערות ובאותיות הקטנות יותר מפעם אחת). אם אני מדברת מנקודת מבט של היוגה הספר מזכיר לי, אולי בגלל שהכל מזכיר לי, את הרעיון העומד מאחורי ה"סמקייה", אחת מששת האסכולות של החוכמה הוודית. אסכולה הבאה לספר לנו על הקיום, ממה הוא מורכב ואיך, אם נפענח אות הנוסחה, ונלך בדרך הסמקייה נחיה באושר נצחי. עוד נאמר על הסמקייה (לעתים מכונה סנקיה) שזהו טקסט מאוד תובעני ומורכב וכך גם התרגול שהוא מציע. הוא מיועד לאנשים שמוכנים ללכת בדרך זה באופן טוטלי.

בסמקייה מבודדים את המרכיבים השונים של היקום וחוקרים את מערכת היחסים שביניהם. כך גם בספר שלפנינו. הגעתי לפני כמה ימים לנושא של חקר העצמים והגופים:

“בחי ובדומם...ראה כי כל אחד מהם יכול להיות רק באחד משני מצבים: או להתנועע כלפי מעלה כמו העשן, הלהבה והאוויר כאשר הוא נמצא מתחת למים, או להתנועע אל הכיוון הנגדי, כלפי מטה, כמו המים, חלקי האדמה, חלקי הצמחים ובעלי החיים. כל גוף מן הגופים חייב (להתנועע) באחת משתי התנועעות האלה ולא ינוח אלא כאשר מכשול כלשהו יחסום את דרכו, כמו האבן, הנופלת הפוגעת בפני האדמה הקשים ואינה יכולה לחדור דרכם, ואילו התאפשר לה לא הייתה סוטה כנראה מתנועתה, ולכן, … הוא הדין באשר לעשן. זה לא יסטה מן התנועה כלפי מעלה, אלא אם כן יפגוש בכיפה קשה אשר תעצרהו ואז יפנה ימינה ושמאלה. ואחר כך, אם יחלץ מאותו כיפה יחתוך את האוויר בעלותו אל על משום שהאויר אינו יכול לעצרו....” (מתוך חי אבן יקט'אן עמודים 85,86)

הבוקר, בתרגול הבוקר שלי, כמה דקות אחרי שנפתחות העיניים וכל הגוף מנסה כמו אבן ליפול למטה מילים אלו חזרו אלי. העצמים שנכחו בתרגול היו:

• הגוף הכבד ובעל יכולת התנועה, עדיין תנועה נוקשה
• הארץ או הרצפה תחתיו מלמטה
• החלל מסביב העולה כלפי מעלה
• והאויר שנכנס ויצא (הנשימה) ויצר תנועה

התנועה החלה בעצלתיים כמו חיפושית שנת 68 בבוקר ירושלמי חורפי:
האויר נכנס לגוף, הגוף הכבד כמו רצה לעלות עם האויר כלפי מעלה, הידיים נמשכות מעלה בגוף ומנסות להידבק לכוח העלייה והצמיחה של האויר. אחר כך האויר הולך, כמו בגד המתרוקן מהגוף שמחזיק אותו והוא נופל לו על הרצפה. אבל הגוף לא נופל באמת כי שורשי כף היד והקדקוד כאילו מחוברים לאיזה אנקול בלתי נראה בחלל. הוא מתרוקן מבפנים ונמתח, נשמט, מתארך מתמלא נרפה לכיוון הרצפה, עד שבאה התנועה ההפוכה, השאיפה, האויר שנכנס ולוקח אותו למעלה.

כך נמשכה החקירה של כל האסנות הבאות. הכניסה לאסנות השהייה באסנות והיציאה מהאסנות. הכוח המושך למעלה הכוח המושך למטה. כיצד אני מנצלת את מומנט הצמיחה כמו גולש גלים התופס גל שמביאו עד לחוף, וכיצד אני מנצלת את מומנט ההרפיה והכבדות כמו גולש גלים התופס גל שמביאו עד לחוף, אותו הדבר רק בכיוון ההפוך.

מה יצא מזה? הנאה מרובה, ריכוז, עבודה מדוייקת יותר ואינטנסיבית.

ללא ספק התנועה כתנועה בלבד ללא כוונה, ללא התכוונות, ללא התפשטות, ללא ריכוז ודימוי שונה מאותה תנועה הנעדרת כל יסודות אלו. אני מאמינה שבכל בוקר חדש ולכל אדם יש את הסיפור שהוא נוהג לספר לעצמו. כמו מנטרה, או המקום המנטלי שבו אתה מניח את מחשבותיך (בסנסקריט desha). גם תרגול המקום המנטלי חשוב, וחשוב שיהיה רלוונטי לזמן התרגול ולמטרת התרגול ותהייה בו התפתחות, כמו במנטרה (על מנטרה ארחיב בפעם אחרת). כל זה על מנת למנף את התרגול. למנף היא מילה מלקסיקון אחר. ואם ישאלו אותי לאן או למה למנף? אומר: לאן שצריך.

באחד מהשיעורים היפים עם מוהן הוא תמלל לנו מה עבר בראשו של קרישנמצ'ריה בזמן תרגול פרנימה, ולאחר מכן בזמן תרגול אסנות.

הוא דיבר על חזרה אל תחושת היציבות והביטחון בכל נשיפה, הוא הזכיר את הפסל המוכר של האל אדישסה (Adishesha), כשהעולם מונח בחיקו.

בזמן שאיפה - ההתעלות למעלה.

קרישנמצ'ריה היה אדם מאוד מאמין. והאמונה גם היא נכנסה לתמלול האסנות, לdesha, למקום המנטלי ששם בחר (לבלוג הבא) לשים את עצמו בכל רגע ורגע וכך גם בזמן התרגול.

שינויים ותבניות חשיבה

לפעמים אומרים לי את דברים טריביאליים ביותר אנשים שונים בהזדמנויות שונות. אני שומעת ומהנהנת עם הראש, מתוך הרגל ומתוך אמונה שאכן הדברים ברורים לי, ואז לפעמים ברגע אחד כל האינפורמציות מצטלבות ביחד. ואני מבינה שגם אם הבנתי לא הבנתי.

השבוע חזר והכה בי בדיון בנושא שינוי והרגל. בפילוסופיה הוודית הדבר המוחלט או הוודאי ביותר בקיום שלנו הוא השינוי. דוגמה מצוינת מופיעה במדריך לגידול ילדים:

"כל מסקנה או תובנה בקשר לרצונות או להרגלים של הילד נכונה ליום האתמול"

יחד עם זאת, אנחנו, היצורים האנושיים (אני לא יודעת מספיק על יצורים אחרים), יצורים מקובעים במיוחד. הפחד מהחדש משתק אותנו לא פעם וגורם לנו להשלים עם מציאות איומה או רדודה. הרבה פעמים על מנת לא להתאמץ נבחר בדרך המוכרת.

כשלוקחים רעיון זה של ההרגלים והדבקות שלנו בהרגלים לעולם המחשבות, אופי המחשבות או סוג המחשבות, אני מבינה כמה אני עצלנית, כמה קשה לא להיגרר לתבניות מחשבה האופייניות לי, החוזרות על עצמן ומעצבות לי כל רגע ורגע מחיי, מההתנהלות היום יומית ועד הבעות הפנים.

אפילו בזמנים טובים, למשל בזמן תרגול. יש שקט מאוד גדול יש שלווה יש רגע של התפשטות חום נעים חוויתי הממלא את הגוף מבפנים. עם הסחת הדעת הראשונה המחשבות עולות, והן תמיד יגררו אותי למקום ידוע. מקום שיבסס או יכפה עלינו state of mind מסוים.

ואיזה מצב מנטלי? זה משתנה אבל אני מזהה תבניות שחוזרות על עצמן, מחשבות טורדניות שחוזרות על עצמן, שמביאות אותי לכעס, לנרגנות, לחוסר שביעות רצון ותמיד אני אחזור עליהן. זה ההרגל שרציתי להתייחס אליו.  ההרגל של המחשבות וההתנהגות או המעשים ממשיכים מאותה נקודה.

המודעות להרגלים של סוגי חשיבה מצריכים עמל רב, בניית מציאות מנטלית חדשה מושגת גם היא המאמצים. הנטייה היא לחזור את ההרגל הישן. שינוי ההרגל הישן צריך לבוא מתוך הרבה מודעות ובתוספת מנות גדושות של רצון. מודעות רצון ומאמץ עומדים מאחורי המילה טפס, המילה הפותחת את הפרק השני ה”מעשי” של סוטרות היוגה של פאטנג'לי.

הרצון והיכולת להיות מודע לזרם המחשבות בכל רגע ורגע הוא טפס. התוצאה היא ההבנה כיצד הלך רוחי משפיע על היחסים שלי עם הסביבה על ההתנהגות שלי ועל המעשים שלי.

כיצד אני שוברת את המעגל המכני של נטייה זו או אחרת למחשבה זו או אחרת? יש להבין את ההקבלה בין מעגלים מכנים של פעולות למעגלים מכנים של מחשבות. והתשובה היא טפס.

אני מבינה שחיים מתוך הרגל הם פשע, וכשמשתלבים הרגלים שונים של אנשים שונים כמו שקורה בדרך כלל בחיים אז הדברים אפילו יותר גרועים. לעיטים רק משבר או קריסה טוטלית עוזרת לצאת ממעגלים אלו. אני מניחה שרק כשאתה באמת נמצא בבוץ עמוק אתה מוכן להשקיעה את הארגיה והמאמץ הדרוש לשנות את ההרגלים הקבועים.

מילים אלו מחזירות אותי לפוסט בנושא "תבשלי כמו שאת מתרגלת יוגה".