הרהורים מתוך חי אבן יקט'אן לאבן טופיל, תורגם לעברית ע"י יאיר שיפמן
אין ביכולתי להבין את הספר היקר הזה שנכתב בתרבות ובזמן שאינם שייכים לי. נותרה לי רק האינטרפרטציה האישית שלי לכתוב, או לחלק ממנו.
באופן כללי זהו ספר השייך למיסטיקה הסופית בערך משנת 1000 לספירה הנוצרית, הוא נכתב הושפע והשפיע על טקסטים אחרים שנכתבו באותה תקופה (למשל הרמב"מ מוזכר בהערות ובאותיות הקטנות יותר מפעם אחת). אם אני מדברת מנקודת מבט של היוגה הספר מזכיר לי, אולי בגלל שהכל מזכיר לי, את הרעיון העומד מאחורי ה"סמקייה", אחת מששת האסכולות של החוכמה הוודית. אסכולה הבאה לספר לנו על הקיום, ממה הוא מורכב ואיך, אם נפענח אות הנוסחה, ונלך בדרך הסמקייה נחיה באושר נצחי. עוד נאמר על הסמקייה (לעתים מכונה סנקיה) שזהו טקסט מאוד תובעני ומורכב וכך גם התרגול שהוא מציע. הוא מיועד לאנשים שמוכנים ללכת בדרך זה באופן טוטלי.
בסמקייה מבודדים את המרכיבים השונים של היקום וחוקרים את מערכת היחסים שביניהם. כך גם בספר שלפנינו. הגעתי לפני כמה ימים לנושא של חקר העצמים והגופים:
התנועה החלה בעצלתיים כמו חיפושית שנת 68 בבוקר ירושלמי חורפי:
האויר נכנס לגוף, הגוף הכבד כמו רצה לעלות עם האויר כלפי מעלה, הידיים נמשכות מעלה בגוף ומנסות להידבק לכוח העלייה והצמיחה של האויר. אחר כך האויר הולך, כמו בגד המתרוקן מהגוף שמחזיק אותו והוא נופל לו על הרצפה. אבל הגוף לא נופל באמת כי שורשי כף היד והקדקוד כאילו מחוברים לאיזה אנקול בלתי נראה בחלל. הוא מתרוקן מבפנים ונמתח, נשמט, מתארך מתמלא נרפה לכיוון הרצפה, עד שבאה התנועה ההפוכה, השאיפה, האויר שנכנס ולוקח אותו למעלה.
כך נמשכה החקירה של כל האסנות הבאות. הכניסה לאסנות השהייה באסנות והיציאה מהאסנות. הכוח המושך למעלה הכוח המושך למטה. כיצד אני מנצלת את מומנט הצמיחה כמו גולש גלים התופס גל שמביאו עד לחוף, וכיצד אני מנצלת את מומנט ההרפיה והכבדות כמו גולש גלים התופס גל שמביאו עד לחוף, אותו הדבר רק בכיוון ההפוך.
מה יצא מזה? הנאה מרובה, ריכוז, עבודה מדוייקת יותר ואינטנסיבית.
ללא ספק התנועה כתנועה בלבד ללא כוונה, ללא התכוונות, ללא התפשטות, ללא ריכוז ודימוי שונה מאותה תנועה הנעדרת כל יסודות אלו. אני מאמינה שבכל בוקר חדש ולכל אדם יש את הסיפור שהוא נוהג לספר לעצמו. כמו מנטרה, או המקום המנטלי שבו אתה מניח את מחשבותיך (בסנסקריט desha). גם תרגול המקום המנטלי חשוב, וחשוב שיהיה רלוונטי לזמן התרגול ולמטרת התרגול ותהייה בו התפתחות, כמו במנטרה (על מנטרה ארחיב בפעם אחרת). כל זה על מנת למנף את התרגול. למנף היא מילה מלקסיקון אחר. ואם ישאלו אותי לאן או למה למנף? אומר: לאן שצריך.
באחד מהשיעורים היפים עם מוהן הוא תמלל לנו מה עבר בראשו של קרישנמצ'ריה בזמן תרגול פרנימה, ולאחר מכן בזמן תרגול אסנות.
הוא דיבר על חזרה אל תחושת היציבות והביטחון בכל נשיפה, הוא הזכיר את הפסל המוכר של האל אדישסה (Adishesha), כשהעולם מונח בחיקו.
בזמן שאיפה - ההתעלות למעלה.
קרישנמצ'ריה היה אדם מאוד מאמין. והאמונה גם היא נכנסה לתמלול האסנות, לdesha, למקום המנטלי ששם בחר (לבלוג הבא) לשים את עצמו בכל רגע ורגע וכך גם בזמן התרגול.
אין ביכולתי להבין את הספר היקר הזה שנכתב בתרבות ובזמן שאינם שייכים לי. נותרה לי רק האינטרפרטציה האישית שלי לכתוב, או לחלק ממנו.
באופן כללי זהו ספר השייך למיסטיקה הסופית בערך משנת 1000 לספירה הנוצרית, הוא נכתב הושפע והשפיע על טקסטים אחרים שנכתבו באותה תקופה (למשל הרמב"מ מוזכר בהערות ובאותיות הקטנות יותר מפעם אחת). אם אני מדברת מנקודת מבט של היוגה הספר מזכיר לי, אולי בגלל שהכל מזכיר לי, את הרעיון העומד מאחורי ה"סמקייה", אחת מששת האסכולות של החוכמה הוודית. אסכולה הבאה לספר לנו על הקיום, ממה הוא מורכב ואיך, אם נפענח אות הנוסחה, ונלך בדרך הסמקייה נחיה באושר נצחי. עוד נאמר על הסמקייה (לעתים מכונה סנקיה) שזהו טקסט מאוד תובעני ומורכב וכך גם התרגול שהוא מציע. הוא מיועד לאנשים שמוכנים ללכת בדרך זה באופן טוטלי.
בסמקייה מבודדים את המרכיבים השונים של היקום וחוקרים את מערכת היחסים שביניהם. כך גם בספר שלפנינו. הגעתי לפני כמה ימים לנושא של חקר העצמים והגופים:
“בחי ובדומם...ראה כי כל אחד מהם יכול להיות רק באחד משני מצבים: או להתנועע כלפי מעלה כמו העשן, הלהבה והאוויר כאשר הוא נמצא מתחת למים, או להתנועע אל הכיוון הנגדי, כלפי מטה, כמו המים, חלקי האדמה, חלקי הצמחים ובעלי החיים. כל גוף מן הגופים חייב (להתנועע) באחת משתי התנועעות האלה ולא ינוח אלא כאשר מכשול כלשהו יחסום את דרכו, כמו האבן, הנופלת הפוגעת בפני האדמה הקשים ואינה יכולה לחדור דרכם, ואילו התאפשר לה לא הייתה סוטה כנראה מתנועתה, ולכן, … הוא הדין באשר לעשן. זה לא יסטה מן התנועה כלפי מעלה, אלא אם כן יפגוש בכיפה קשה אשר תעצרהו ואז יפנה ימינה ושמאלה. ואחר כך, אם יחלץ מאותו כיפה יחתוך את האוויר בעלותו אל על משום שהאויר אינו יכול לעצרו....” (מתוך חי אבן יקט'אן עמודים 85,86)הבוקר, בתרגול הבוקר שלי, כמה דקות אחרי שנפתחות העיניים וכל הגוף מנסה כמו אבן ליפול למטה מילים אלו חזרו אלי. העצמים שנכחו בתרגול היו:
- הגוף הכבד ובעל יכולת התנועה, עדיין תנועה נוקשה
- הארץ או הרצפה תחתיו מלמטה
- החלל מסביב העולה כלפי מעלה
- והאויר שנכנס ויצא (הנשימה) ויצר תנועה
האויר נכנס לגוף, הגוף הכבד כמו רצה לעלות עם האויר כלפי מעלה, הידיים נמשכות מעלה בגוף ומנסות להידבק לכוח העלייה והצמיחה של האויר. אחר כך האויר הולך, כמו בגד המתרוקן מהגוף שמחזיק אותו והוא נופל לו על הרצפה. אבל הגוף לא נופל באמת כי שורשי כף היד והקדקוד כאילו מחוברים לאיזה אנקול בלתי נראה בחלל. הוא מתרוקן מבפנים ונמתח, נשמט, מתארך מתמלא נרפה לכיוון הרצפה, עד שבאה התנועה ההפוכה, השאיפה, האויר שנכנס ולוקח אותו למעלה.
כך נמשכה החקירה של כל האסנות הבאות. הכניסה לאסנות השהייה באסנות והיציאה מהאסנות. הכוח המושך למעלה הכוח המושך למטה. כיצד אני מנצלת את מומנט הצמיחה כמו גולש גלים התופס גל שמביאו עד לחוף, וכיצד אני מנצלת את מומנט ההרפיה והכבדות כמו גולש גלים התופס גל שמביאו עד לחוף, אותו הדבר רק בכיוון ההפוך.
מה יצא מזה? הנאה מרובה, ריכוז, עבודה מדוייקת יותר ואינטנסיבית.
ללא ספק התנועה כתנועה בלבד ללא כוונה, ללא התכוונות, ללא התפשטות, ללא ריכוז ודימוי שונה מאותה תנועה הנעדרת כל יסודות אלו. אני מאמינה שבכל בוקר חדש ולכל אדם יש את הסיפור שהוא נוהג לספר לעצמו. כמו מנטרה, או המקום המנטלי שבו אתה מניח את מחשבותיך (בסנסקריט desha). גם תרגול המקום המנטלי חשוב, וחשוב שיהיה רלוונטי לזמן התרגול ולמטרת התרגול ותהייה בו התפתחות, כמו במנטרה (על מנטרה ארחיב בפעם אחרת). כל זה על מנת למנף את התרגול. למנף היא מילה מלקסיקון אחר. ואם ישאלו אותי לאן או למה למנף? אומר: לאן שצריך.
באחד מהשיעורים היפים עם מוהן הוא תמלל לנו מה עבר בראשו של קרישנמצ'ריה בזמן תרגול פרנימה, ולאחר מכן בזמן תרגול אסנות.
הוא דיבר על חזרה אל תחושת היציבות והביטחון בכל נשיפה, הוא הזכיר את הפסל המוכר של האל אדישסה (Adishesha), כשהעולם מונח בחיקו.
בזמן שאיפה - ההתעלות למעלה.
קרישנמצ'ריה היה אדם מאוד מאמין. והאמונה גם היא נכנסה לתמלול האסנות, לdesha, למקום המנטלי ששם בחר (לבלוג הבא) לשים את עצמו בכל רגע ורגע וכך גם בזמן התרגול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה