"הדמות שכואב לה הגב"
היו לי כל מיני מורים בדרך שלי ללמוד להבין את הגוף, אחת הדגולות שביניהן הייתה רותי דייכס. ידוע כמורה למשחק מול מצלמה. אומנית העברת המסר בצורה ויזואלית. מי אתה? מה אתה מרגיש? מה מספרת לנו שפת הגוף? … והכל בקטנה, איך ליצור סיטואציה רגשית בשפה הגוף ושפת התנועה: נשימה, התנהגות וכו'.
רותי דייכס הייתה אוספת בפינצטה ומקטלגת את האינפורמציה הזו בתוך תבניות שונות תחת הכותרת ה-"דמות”.
להלן ה"דמות" של הסובל מכאבי גב קלים, אלו שלא מדברים עליהם אך מטרידים (כמו יתושים ראה פוסט)
לצערי התופעה מאוד נפוצה. כל אחד יכול למקם את עצמו על הסכלה של "הדמות שכואב לה הגב" מאחד ועד עשר. עשר זה כשאתה מרגיש 10, כשאתה לא חושב פעמיים לפני שאתה מתכופף להרים את הגרביים של הילדים שזרוקות בסלון. לא כדאי להסתפק בפחות מזה.
התהליך של בניית "הדמות שכואב לה הגב" הוא אטי ובלתי מורגש. יום בהיר אחד אתה מוצא את עצמך עונה להגדרה. כשאתה מתחיל להרגיש את הרמזים הראשונים ל"דמות", תדע לך שלא כדאי למצוא תירוצים, כדאי ללכת ולבדוק ובעיקר לתחזק.
מה הכוונה לתרץ? היה לי יום ארוך, עשיתי ספונג'ה, שטפתי שלושה ילדים כשאני כפופה אל האמבטיה מבלי להתיישר, שיניתי את התרגול שלי...., כל אלו תירוצים. האמת מאוד פשוטה: “גב חזק גמיש וסימטרי", זה כל הסיפור.
אז איך נגיע לגב חזק גמיש וסימטרי? איך נתחזק?
צריך ללמוד להרפות,
צריך ללמוד לזהות את נקודות התורפה,
צריך ללמוד ליצור את התנועה נכונה במקום הנכון.
צריך להקדיש כמה דקות בכל יום.
צריך למצוא את הדרך הנכונה לכם, ותאפשר לכם לתרגל באהבה.
אבחון ה”דמות” (הקלט) ובניית רצף התרגילים עם ההדגשים הנכונים (הפלט) הוא האומנות שבהוראה. המורה שלי, א.ג מוהן, גורס שמורה צריך להיות בעל ידע ואומן. הידע הוא הכרת הגוף והאומנות היא בניית התרגול. לא רק לבנות רצף נכון לגוף המתרגל אלא גם רצף שיגרום לאדם לא להשתעמם, או בשפה שלי להתאהב.
והתרגול יכול להיות מאוד קצר, מאוד פשוט.
אני מצרפת אחד מדפי התרגול שתלמידים שלי לפעמים "תולים על המקרר", זוהי שפה מאוד פשוטה של ציורים. הם בדרך כלל מיועדים לאדם ספציפי בזמן ספציפי ומידי פעם מתעדכנים.
צריך להכיר קצת את הטכניקה, הטכניקה מאוד פשוטה ואחר כך אפשר להתאהב.
מה הכוונה ב"להתאהב”?
היום בשיעור של קורס מורים, יצא לי להדגים מספר נשימות, טכניקה של כניסה ויציאה מאסנה (תנוחה). התחושה הנעימה שאפפה אותי, הרצון להמשיך ולעשות עוד מאותו הדבר, העונג הגופני שהוביל לחיוך גדול ומוציא אותי לרגע מהשיעור הוא סוג של התאהבות.
התרגול פשוט, זמין וכיפי אך אי אפשר להבטיח נסים ונפלאות לכל נושם. התרגול חייב ליצור שינוי מהיר לטובה אחרת צריך לשנות משהו, והתרגול חייב להיעשות עם ההתמדה וסובלנות. העשייה היום יומית מייגעת, כמו כל שיגרה, אבל ללא התמדה זו, לא נוכל לקרוא לתרגול יוגה.
"ללא טפס (על טפס אכתוב בנפרד) לא תגיע לשום מקום” פרשנות המתורגמת בחופשיות מתוך דבריו של החכם ואייסה.
תרגול ראשוני לכאבי גב:
היו לי כל מיני מורים בדרך שלי ללמוד להבין את הגוף, אחת הדגולות שביניהן הייתה רותי דייכס. ידוע כמורה למשחק מול מצלמה. אומנית העברת המסר בצורה ויזואלית. מי אתה? מה אתה מרגיש? מה מספרת לנו שפת הגוף? … והכל בקטנה, איך ליצור סיטואציה רגשית בשפה הגוף ושפת התנועה: נשימה, התנהגות וכו'.
רותי דייכס הייתה אוספת בפינצטה ומקטלגת את האינפורמציה הזו בתוך תבניות שונות תחת הכותרת ה-"דמות”.
להלן ה"דמות" של הסובל מכאבי גב קלים, אלו שלא מדברים עליהם אך מטרידים (כמו יתושים ראה פוסט)
- וכשאתה מתכופף, אתה הולך מעט אחורה ומוצא משענת לאחת הידיים שתתמוך בהתכופפות ובהתיישרות.
- כשהרצפה נראית רחוקה מתמיד.
- כאשר אתה קם בבוקר ולוקח לגב הרבה זמן ל"התניע"
- כאשר אתה משתדל לא לרחוץ כלים בערב כי הגוף עייף והגב מדבר.
- כשאתה שמח למסג' בכל עת.
- כשהידיים ממששות משהו ויש הבעה של סבל קלה
לצערי התופעה מאוד נפוצה. כל אחד יכול למקם את עצמו על הסכלה של "הדמות שכואב לה הגב" מאחד ועד עשר. עשר זה כשאתה מרגיש 10, כשאתה לא חושב פעמיים לפני שאתה מתכופף להרים את הגרביים של הילדים שזרוקות בסלון. לא כדאי להסתפק בפחות מזה.
התהליך של בניית "הדמות שכואב לה הגב" הוא אטי ובלתי מורגש. יום בהיר אחד אתה מוצא את עצמך עונה להגדרה. כשאתה מתחיל להרגיש את הרמזים הראשונים ל"דמות", תדע לך שלא כדאי למצוא תירוצים, כדאי ללכת ולבדוק ובעיקר לתחזק.
מה הכוונה לתרץ? היה לי יום ארוך, עשיתי ספונג'ה, שטפתי שלושה ילדים כשאני כפופה אל האמבטיה מבלי להתיישר, שיניתי את התרגול שלי...., כל אלו תירוצים. האמת מאוד פשוטה: “גב חזק גמיש וסימטרי", זה כל הסיפור.
אז איך נגיע לגב חזק גמיש וסימטרי? איך נתחזק?
צריך ללמוד להרפות,
צריך ללמוד לזהות את נקודות התורפה,
צריך ללמוד ליצור את התנועה נכונה במקום הנכון.
צריך להקדיש כמה דקות בכל יום.
צריך למצוא את הדרך הנכונה לכם, ותאפשר לכם לתרגל באהבה.
אבחון ה”דמות” (הקלט) ובניית רצף התרגילים עם ההדגשים הנכונים (הפלט) הוא האומנות שבהוראה. המורה שלי, א.ג מוהן, גורס שמורה צריך להיות בעל ידע ואומן. הידע הוא הכרת הגוף והאומנות היא בניית התרגול. לא רק לבנות רצף נכון לגוף המתרגל אלא גם רצף שיגרום לאדם לא להשתעמם, או בשפה שלי להתאהב.
והתרגול יכול להיות מאוד קצר, מאוד פשוט.
אני מצרפת אחד מדפי התרגול שתלמידים שלי לפעמים "תולים על המקרר", זוהי שפה מאוד פשוטה של ציורים. הם בדרך כלל מיועדים לאדם ספציפי בזמן ספציפי ומידי פעם מתעדכנים.
צריך להכיר קצת את הטכניקה, הטכניקה מאוד פשוטה ואחר כך אפשר להתאהב.
מה הכוונה ב"להתאהב”?
היום בשיעור של קורס מורים, יצא לי להדגים מספר נשימות, טכניקה של כניסה ויציאה מאסנה (תנוחה). התחושה הנעימה שאפפה אותי, הרצון להמשיך ולעשות עוד מאותו הדבר, העונג הגופני שהוביל לחיוך גדול ומוציא אותי לרגע מהשיעור הוא סוג של התאהבות.
התרגול פשוט, זמין וכיפי אך אי אפשר להבטיח נסים ונפלאות לכל נושם. התרגול חייב ליצור שינוי מהיר לטובה אחרת צריך לשנות משהו, והתרגול חייב להיעשות עם ההתמדה וסובלנות. העשייה היום יומית מייגעת, כמו כל שיגרה, אבל ללא התמדה זו, לא נוכל לקרוא לתרגול יוגה.
"ללא טפס (על טפס אכתוב בנפרד) לא תגיע לשום מקום” פרשנות המתורגמת בחופשיות מתוך דבריו של החכם ואייסה.
תרגול ראשוני לכאבי גב:
 |
| תרגול מס' 1 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה