כשאני חושבת או מנסה להסביר מה זה יוגה אני נעזרת הרבה בציטוטים ממוהנג‘י, המורה שלי. אמר יפה מוהנג‘י:
כלומר כל אחד יש לו את עצמו במיטבו נכון לזמן נתון. תרגול היוגה צריך להיות אינדיבידואלי. תרגול היוגה צריך להיות מותאם, המתרגלים הטובים ביותר הם אלו שמתרגלים נכון לעצמם.
שתי חובות יש לנו. האחת לעשות כמיטב יכולתנו על מנת לשפר ולהיטב עם עצמנו. לרצות, לשאוף, לחלום, להשתדל, לתרגל ולעשות כל מה שביכולתנו על מנת להיות במקום טוב יותר. אם נדבר על היוגה במונחים פיזיים נדבר על איזון טוב יותר בין גמישות לכוח, שאיפתי המתמדת היא: גב חזק גמיש וסימטרי. אם נדבר על תכנים אחרים יותר מנטליים כדאי שנציב לעצמנו מטרות ראליות המתאימות למצבנו היום וברות השגה. זו חובתנו הראשונה. חובתנו השנייה היא לדעת את המגבלות שלנו. היכן שאנו לא יכולים, לעזוב. דון קישוט נלחם בתחנות רוח. עלינו לשמור על האנרגיה שלנו.
בכל דבר, כל הזמן עשה כמיטב יכולתך ואת השאר עזוב, כרגיל משפטיו של מוהנג‘י נשמעים טוב יותר:
בחרתי בכתיבה. הכתיבה היא טבע שני לי. למרות זאת, מה לעשות, אין איזון בין אהבתי לכתיבה וליכולת ההבעה שלי בדיוק לשוני, תחבירי וההגהה. אני תמיד שואפת ליותר מדויק, אני משתמשת בספלר של המחשב, במילונים ולעתים נעזרת בידידים. אבל כשהמורה של הבן שלי (בן 9) בודקת את שיעורי הבית שלו ושואלת אותי עם עברתי עליהם היא נוהגת לעדכן אותי שנשארו כמה שגיעות כתיב. אני משווה את זה לנחמה (שם בדוי) שעושה כפיפה לפנים. היא לעולם לא תגיע לרצפה. לנחמה להתכופף לפנים לכיסא עם בירכיים כפופות הוא תרגיל חשוב והרבה יותר קשה מאשר להרבה מתרגלים אחרים. היא תמשיך לתרגל יוגה כי זה כלי חשוב לחיים ואני אמשיך לכתוב, והמנגינה תמשיך לנגן, כך זה בשיר….
מוקדש ליניב סגל, תלמיד שלי, שתמיד מוזמן לתקן לי את שגיעות הכתיב.
God doesn’t produce xerox copies
כלומר כל אחד יש לו את עצמו במיטבו נכון לזמן נתון. תרגול היוגה צריך להיות אינדיבידואלי. תרגול היוגה צריך להיות מותאם, המתרגלים הטובים ביותר הם אלו שמתרגלים נכון לעצמם.
שתי חובות יש לנו. האחת לעשות כמיטב יכולתנו על מנת לשפר ולהיטב עם עצמנו. לרצות, לשאוף, לחלום, להשתדל, לתרגל ולעשות כל מה שביכולתנו על מנת להיות במקום טוב יותר. אם נדבר על היוגה במונחים פיזיים נדבר על איזון טוב יותר בין גמישות לכוח, שאיפתי המתמדת היא: גב חזק גמיש וסימטרי. אם נדבר על תכנים אחרים יותר מנטליים כדאי שנציב לעצמנו מטרות ראליות המתאימות למצבנו היום וברות השגה. זו חובתנו הראשונה. חובתנו השנייה היא לדעת את המגבלות שלנו. היכן שאנו לא יכולים, לעזוב. דון קישוט נלחם בתחנות רוח. עלינו לשמור על האנרגיה שלנו.
בכל דבר, כל הזמן עשה כמיטב יכולתך ואת השאר עזוב, כרגיל משפטיו של מוהנג‘י נשמעים טוב יותר:
Do your best and leave the rest
בחרתי בכתיבה. הכתיבה היא טבע שני לי. למרות זאת, מה לעשות, אין איזון בין אהבתי לכתיבה וליכולת ההבעה שלי בדיוק לשוני, תחבירי וההגהה. אני תמיד שואפת ליותר מדויק, אני משתמשת בספלר של המחשב, במילונים ולעתים נעזרת בידידים. אבל כשהמורה של הבן שלי (בן 9) בודקת את שיעורי הבית שלו ושואלת אותי עם עברתי עליהם היא נוהגת לעדכן אותי שנשארו כמה שגיעות כתיב. אני משווה את זה לנחמה (שם בדוי) שעושה כפיפה לפנים. היא לעולם לא תגיע לרצפה. לנחמה להתכופף לפנים לכיסא עם בירכיים כפופות הוא תרגיל חשוב והרבה יותר קשה מאשר להרבה מתרגלים אחרים. היא תמשיך לתרגל יוגה כי זה כלי חשוב לחיים ואני אמשיך לכתוב, והמנגינה תמשיך לנגן, כך זה בשיר….
מוקדש ליניב סגל, תלמיד שלי, שתמיד מוזמן לתקן לי את שגיעות הכתיב.
תודה על מי שאת, אוהב אותך. יניב(-;
השבמחק