יום רביעי, 9 בנובמבר 2011

על נשימה ושינה


כיצד נוכל לעזור לעצמנו לפתור בעית שינה ע"י יוגה. בפוסט זה אני מדברת בכל רם על הנושא על קצה המזלג. הרגלי שינה ואורח חיים קשורים אחד בשני. על מנת ליצור שינוי, כמו בתזונה, צריך ללמוד להכיר את עצמך בתהליך של ניסיון ותהייה. 

פוסט זה נכתב עבור חבר כתריגר לתחילתה של חקירה אישית.

השינה מחולקת לצורך הדיון לשניים. שינה (על שלביה) ללא חלימה ושינה עם חלימה.

המצב השני, שינה עם חלימה הוא מצב בו המינד פעיל כמו במצב ערות אבל ללא יכולת השפיטה והמודעות שקיימת בזמן ערות, בשלב זה גם אין מודעות לגוף. שינה זו היא קלה יותר ועל מנת לאפשר שינה טובה יותר ורציפה יותר יש להכין את המינד. (לעתים יש בעיות פיזיולוגיות המפריעות לשינה רציפה ואתם יש להתמודד בהתאם לבעיה).

המצב הראשון הוא מצב בו אין שום פעילות מנטלית. הוא המצב שהכי מזכיר את המצב אלינו אנחנו שואפים בזמן מדיטציה, זהו זמן נטול זמן, זה הזמן שהמינד שלנו מקבל מנוחה.

הזכרתי בשני המקרים את המינד. המינד הוא הכלי, מכשיר או האיבר בגוף ששולט בכל המערכת הוא מרכז הבקרה. איך הוא מופעל ומאופיין זה סוד גדול. אבל אנחנו יודעים על המינד מספר דברים רלוונטיים ליעניינו:

  1. למינד קיימות שלוש תכונות שאפשר על פיהם להגדיר את מצבו. התכונות (גונות) הן (בתרגום חופשי לעברית): פעיל, סביל וטהור (רג'ס, טמס וסטווה). המצב הטהור (הסטווי) הוא מצב בו יש איזון מלא ושקט בין המניד והסביבה. לצורך פשטות נתייחס עכשיו רק לפעיל (רג'ס) והסביל (טמס). אפשר לראות תכונות אלו תכונות המגדירות את המינד במספר אופנים (יש אפשרויות נוספות להתבונן על הגונות אך לא אתייחס אליהן). כתכונות הפוכות עייף לעומת ערני או להתבונן על האספקט הפעיל והתנועתי של המינד ולעמוד אותו, כלומר מאוד פעיל או כנמוך כלומר כסביל.
  1. המינד והגוף הם שתי ישויות. הטמפרמנט של הגוף לא בהכרח תואם את הגונה המאפיינת את הפעילות המנטלית. הקונפליקט בין השניים (כמו כל קונפליקט אחר) יוצר כאב. לדוגמה: הראש מאוד סוער ממאורעות היום אבל הגוף תשוש ביותר וקשה להירדם. או ההפך הגוף ערני ותזזיתי אבל המינד עוד לא קם.
תכונות המינד (הגונות) מושפעות מ:
  • תזונה,
  • רשמים שאנו מכניסים לזיכרון (תמונות, סיפורים, ריחות ועוד),
  • תנועה
  • תנוחת הגוף
  • נשימה

על מנת לאפשר שינה טובה צריך שהגוף יהיה עייף, כדאי להתייגע במידה במהלך היום. ומבחינה מנטלית מומלץ שהתכונה (הגונה) הדומיננטית במינד תהייה הטמס. כלומר לפני השינה עלינו להוריד את הרג'ס. כל אחד מהתחומים המופיעים למעלה עשוי לתרום. כל קושי בשינה, כמו בכל תחום אחר, צריך להיבחן לגופו (בתזונה, זיכרונות, תנועת הגוף תנוחת הגוף וכמובן בתבנית הנשימה. פלוני המתקשה בשנתו סיבותיו שונות ועל כן כדאי לחקור לבדוק כל מקרה לגופו ולראות האם נושא התזונה או דווקא גירויים מנטליים לא מתאימים הם הגורם הדומיננטי לאדם זה. לצערי מדע היוגה אינו אינסטנט ודורש ניסיון ותהייה.

אספר על תלמידה שלי שבאה מסיבות שונות. אישה מבוגרת שתרגלה מדיטציה שנים רבות כך שהנשימה הייתה לה טבע שני (לעתים אנשים שאינם מורגלים להשתמש בנשימה צריכים תקופת הסתגלות על מנת שיוכלו ליישם את ההשפעה החזקה שיש לנשימה על הצד המנטלי בצורה טובה). נתתי לה תרגול שיעזור לה לחזק את עצמה. התרגול היה מושטת על נשימה ובסופו תרגול פרנימה, תרגילי נשימה שמטרתם להרגיע. לא ידעתי שהיא סובלת מקשיי שינה.

לאחר שבוע שנפגשנו היא הודתה לי על כך שהחזרתי לה את השינה. לאורך הזמן (מספר שנים שאני מכירה אותה) היא קישרה בוודאות את התרגילי הנשימה לשינה ערבה. ועד היום אין לה מילים להודות.

כיצד נעזור לעצמנו על פי הפרמטרים הרשמתי:
תזונה – המזון צריך להיות מסוג שאינו מעורר, קל לעיכול ולא לפני השינה.

רשמים – אי אפשר לשלוט בכל מה שנכנס לנו לראש, אפשר לקרוא לזה מזון רוחני. אבל בהחלט יש דברים שיש לנו שליטה עליה. כשאני ראוה סרט מותח הוא נכנס לי למחשבות, אותו הדבר עם ספרים. לאחר צפייה בסרט מתח לפני השינה אנו נוהגים לשים מוזיקה על מנת שהשינה תבוא אחרי אינפורמציה פחות אינטנסיבית.
הנושא הזה של להפחית את הרשמים הוא מאוד רחב ומורכב. חלק מהשאלות שיש לשאול אותן הן: מי אני, מה העיסוק שלי, עד כמה אני רוצה להיות נקי שכן הגבלה על כמויות ועוצמות הרשמים יכולה להיות ברמות שונות. נשאיר דיון זה לפעם אחרת.

תנועה
יש תרגיל מאוד יפה המראה את הקשר בין סוג הפעילות והתחושה המנטלית.
ניקח שתי אסנות מוכרות כפיפה לפנים בישיבה על כיסא וקוברה. נבצע אותם בכפוף לכל עקרונות תרגול היוגה שפרסמתי בעבר בסדר הבא: כפיפה לפנים בישיבה על כיסא, קוברה, כפיפה לפנים בישיבה על כיסא, קוברה וננוח. לאחר מנוחה נבחן את עצמנו מה בא לנו לעשות עכשיו, מה מידת הערנות שלי האם אשמח להמשיך לתרגל או ללכת להרפיה טובה.
לאחר מכן נבצע את אותם תרגילים בסדר הפוך:
קוברה, כפיפה לפנים בישיבה על כיסא, קוברה, כפיפה לפנים בישיבה על כיסא ונונח.
נבחן את אותם פרמטרים עכשיו.

כל אחד בא מעולם אחר והוא צריך להכין עצמו לשינה על ידי ניסיון ותהייה כך שיהיה מיוגע מספיק מבחינה פיזית והמינד יהיה מוכן לשינה. אפשר לקחת תרגילים או תנועה לא רק מעולם היוגה. אני יכולה לחשוב על סגנונות ריקוד שונים, על הליכה, ריצה סקס ועוד, ולבחון כיצד הם משפיעים על שנתינו. אין כללים מדויקים כל אחד וגופו.

תנוחת הגוף
לפני השינה צריכה להיות תנוחה שנוחה לאורך זמן ומאפשרת הרפיה. בכלל ביצוע הרפיה לפני השינה הוא מומלץ כתרופת פלא תמיד.

נשימה
הכלי העצמתי ביותר. בעצה על רגל אחת. על מנת להרגיע את המינד עלי להאריך את הוצאת האוויר ביחס להכנסת האויר לגוף. אם מדובר ביצירת תשתית לשינה עמוקה ונינוחה כל המרבה הרי זה משובח.
להלך מתכון:
חשוב לבחור תנוחה מאוד נוחה בישיבה או בשכיבה המאפשרת נשימה חופשית.
עימדו את זמן הכנסת האויר (אפשר עם מטרונום) נסו להוציא אוויר בזמן כפול.
עם הזמן השאיפה תתארך אך שימרו על יחס קבוע של נשיפה כפולה משאיפה.
לאחר מספר נשימות (12) אפשר לנסות להגדיל את היחס. כך שהנשיפה תהייה אפילו ארוכה מפי שתיים.

לילה טוב

יום רביעי, 5 באוקטובר 2011

רזי תרגול היוגה


אתמול בשיעור הבוקר הגיעה תלמידה לאחר פגרת מחלה ארוכה. תלמידה מאוד וותיקה. את כל רזי התרגול והדיוק בתרגול הפנימה. כשהבסיס מובן מאליו אפשר להתחיל לדבר על שלב ב'. על עוצמות שונות בתרגול והכוונתן למקומות שונים וספציפיים, פיזיים או מנטליים.

עוד אחזור לרזי התרגול.

בערב הגיע תלמידה של תלמידה שלי. גם היא מתרגלת כמה שנים. גם היא מכירה את רזי התרגול אבל השפה שלי הייתה חדשה לה. כמו במפגש עם כל מורה השונה ממה שאתה מכיר יש לשים לב לניואנסים חדשים ולדגשים אחרים. עובדה שתובעת הרבה תשומת לב ומאמץ.

מסיבות אלו בשני השעורים בחרתי בתרגול ממוצע. לא קשה מידי.
תרגול הבוקר היה קל יותר, פשוט מאוד, אם מקום להתענגות על הנשימה ועל ה"חזרה הביתה" והתחלה מינורית של חיזוק הגוף בדרכים בטוחות.

תרגול הערב שילב אלמנטים קצת יותר דינמיים על מנת שלא לשעמם. תמיד הרושם שלי הוא שאני מתרגלת תרגול מאוד מעודן, מאוד פשוט ושהתרגול על אף שהוא מכיל תרגילים שונים ומטרות שונות הוא בעלי מבנה מאוד דומה. אנשים שאינם מכירים את "רזי תרגול" היוגה, עליהם אני מדברת, עשויים להשתעמם.

בשיעור הבוקר המתרגלת חוותה "פרץ של שימחה גופנית" שהתעוררה מתוך הגוף במהלך התרגול. אני משייכת פרץ זה לצדדים מנטליים או אנרגטיים של התרגול, לאו דווקא לחוויה הפיזית. בסופו של דבר התרגול הוא כמו נסיעה על אופניים. לא רק שהגוף זוכר את התנועה ואת תוצאותיה הוא גם זוכר היכן לשים לעצמו גבולות. זה כמו שיר ילדות שצץ ועולה מתוך הזיכרון.

בשיעור הערב התלמידה אמרה שהיה לה מאוד קשה. היא לא הייתה רגילה לכזה דיוק. אני חייכתי לשם המילה דיוק - בהמשך.
היה לה מאוד מעניין והיא שחוותה משהו חדש וטוב. עוד ימים יגידו.

מהם רזי התרגול?

  • שום מסטיקה.
  • בחינה והבנה מאוד עמוקה של מהי הנשימה.
  • כיצד הנשימה יוצרת תנועה בגוף.
  • כיצד התנועה תומכת בנשימה.
  • כיצד תנועת הנשימה מתפשטת עם כל אסנה ואסנה,
  • כיצד אנו נעזרים בהבנת הנשימה על מנת לשמור על עצמנו ולעבוד כפי יכולתנו (לא יותר מידי ולא פחות מידי) וכיצד כל אלו משפיעים על המינד.
  • התבוננות באלמנת כוח המשיכה.

ההתבוננות באלמנת כוח המשיכה מחזיר אותי להגדרה של אסנה, (ראו פוסט בנושא) כשהתלמידה אמרה לי שחוותה דיוק חייכתי. מדוע חייכתי לשם המילה דיוק? מאחר שהדיוק הוא פנימי בעוד שמבחינה חיצונית אין אני מקפידה על דבר, לא חשוב היכן ממוקמות הרגליים, מה הזוית בין כף הרגל לאופק, ועוד ועוד.

אני מצרפת דף שניסחתי לפני הרבה שנים "עקרונות תרגול היוגה" . אני מקווה שמי שיגיע לקרוא דף זה יבוא בהזדמנות לתרגול, על מנת להפיח רוח במילים שכן אין הלימוד בכתב דומה לתורה שבעל פה.


עקרונות תרגול היוגה בשיטת סווסטה יוגה ואיור וודה.
כל הזכיות שמורות לא.ג. מוהן, מורי היקר ותלמידו של שרי. ט. קרישנמצ'ריה.

1. הנשימה צריכה להיות: ארוכה חלקה עדינה ויציבה (דירגמה וסוקשמה – סוטרה 2:50).
2. תנועת הנשימה האופטימלית: Top to bottom , Bottom to top.
3. בין שאיפה לנשיפה ולהפך תמיד תהיה השהייה של שניה או שתיים.
4. כל ביצוע של אסנה (בתנועה או שהייה) חייב לאפשר נשימה איכותית.
5. הנשימה מהווה אבן בוחן למצב הגופני. אינדיקציה נוספת היא הדופק.
6. ישנו קשר בין תנועה לנשימה. אורך התנועה = לאורך הנשימה או הנשימה ארוכה מהתנועה.
7. תנועת הגוף הנוצרת ע"י הנשימה, מובילה את התנועה אל התנוחה ובחזרה ממנה לנקודת המוצא.
8. תנועה נוצרת תמיד מהמרכז אל הקצה. (כשמדובר בתנועה אל התנוחה, כשמדובר בתנועה מהתנוחה וכשמדובר בשהייה בתנוחה).
9. תרגול היוגה אינו במטרה להגיע ל"תנוחות סופיות", Form. התרגול הוא תנועה בהתאם ליכולת של המתרגל.
10. אם אין סיבה אחרת, רצוי תמיד לנשום ב-"אוג'אי". חשוב ליצור צליל עדין ולהימנע ממתח באוזניים.
11. המטרה בתרגול היא עבודה על הגב. נשתדל תמיד בעבודה על הגפיים והראש לשלב תנועה של הגב.
12. “no pain, no gain" לא תקף.

הסעיפים המודגשים הם העקרונות שיבטיחו לנו תרגול בטוח.

יום ראשון, 2 באוקטובר 2011

"לחייך"

לקראת השנה החדשה

לכבוד השנה החדשה - סיכום
קל לעט להתגלגלת על הנייר.
קל לעת להתגלגל משנה לשנה.
כשהגלגול קליל וללא כובד ראש וכשתחושת הלב והעיניים הולכות קדימה. כשהמבט מלא תיקווה לכבוד הסיום וההתחלה, הייתי רוצה לשמח את הקוראים בחיוך פשוט. למה חיוך? כי לצחוק זה קל אבל חיוך זה משהוא 

שנולד מבפנים, כמו תינוק ומתגלגל החוצה וכולם שמחים איזה יופי הוא הולך לבד איך.....: (יהונתן גפן)

אני הכרתי את השיר לראשונה בילדותי, בחופשת אוהלים עם הורי (מעולם הורי לא ישנו באוהלים, לא לפני האירוע הזה וגם לא אחרי) בנואבה, על החוף.
אני בגיל של בתי היום, כיתה ח' או ט'.
מצד אחד הורי ומצד שני המושבה של הפרקים שגרו דרך קבע על החוף.
מצד אחד הים הכחול ומצד שני ההרים והשמיים.
מצד אחד המשפחה ומצד שני חברים של ההורים עם ילדים שגדולים ממני שלימדו אותי את כל מה שילדים בגילי לא אמורים לדעת.
אני חושבת שהיה ובטח עוד יש הרבה קסם במקום.
 
בכל אופן כשנסענו לנואבה השימשה הקדמית של המכונית נסדקה והלכה. (בגלל כל אמצעי הבטיחות התנפצות הדרגתית של שימשת מכונית זה דבר יפה במיוחד). עם הפנים דרמה ועם המזג האויר הישראלי לא טרחנו להפריע לעצמנו והמשכנו למדבר.
במדבר התפתחה סופת חול, ומזג האויר הפך לסוער. כמו רגשותיי שסערו מכל הניגודים שהיו לי סביב.
אני מחייכת כשאני חושבת על הדרך חזרה:
אבי עם משקפת שנורקל מהים ושמיכת צמר ורודה של תינוקות קשורה לראשו כמו כפייה נוהג מאילת לתל אביב. אני ואימי מאחורה מספקות את שירותי הוישרים, כל פעם מחליפים לאבי משקפת ומנקים את הטיפות.
זה נמשך שעות....
אני אפסיק.
העט התגלגלה לי, החיוך עלה לי ושנה טובה,

בריאות, אריכות ימים ושלווה נפשית (קרישנמצ'ריה).


 

יום שני, 19 בספטמבר 2011

כאבי גב

"הדמות שכואב לה הגב"
היו לי כל מיני מורים בדרך שלי ללמוד להבין את הגוף, אחת הדגולות שביניהן הייתה רותי דייכס. ידוע כמורה למשחק מול מצלמה. אומנית העברת המסר בצורה ויזואלית. מי אתה? מה אתה מרגיש? מה מספרת לנו שפת הגוף? … והכל בקטנה, איך ליצור סיטואציה רגשית בשפה הגוף ושפת התנועה: נשימה, התנהגות וכו'.

רותי דייכס הייתה אוספת בפינצטה ומקטלגת את האינפורמציה הזו בתוך תבניות שונות תחת הכותרת ה-"דמות”.

להלן ה"דמות" של הסובל מכאבי גב קלים, אלו שלא מדברים עליהם אך מטרידים (כמו יתושים ראה פוסט)
  • וכשאתה מתכופף, אתה הולך מעט אחורה ומוצא משענת לאחת הידיים שתתמוך בהתכופפות ובהתיישרות.
  • כשהרצפה נראית רחוקה מתמיד.
  • כאשר אתה קם בבוקר ולוקח לגב הרבה זמן ל"התניע"
  • כאשר אתה משתדל לא לרחוץ כלים בערב כי הגוף עייף והגב מדבר.
  • כשאתה שמח למסג' בכל עת.
  • כשהידיים ממששות משהו ויש הבעה של סבל קלה

לצערי התופעה מאוד נפוצה. כל אחד יכול למקם את עצמו על הסכלה של "הדמות שכואב לה הגב" מאחד ועד עשר. עשר זה כשאתה מרגיש 10, כשאתה לא חושב פעמיים לפני שאתה מתכופף להרים את הגרביים של הילדים שזרוקות בסלון. לא כדאי להסתפק בפחות מזה.

התהליך של בניית "הדמות שכואב לה הגב" הוא אטי ובלתי מורגש. יום בהיר אחד אתה מוצא את עצמך עונה להגדרה. כשאתה מתחיל להרגיש את הרמזים הראשונים ל"דמות", תדע לך שלא כדאי למצוא תירוצים, כדאי ללכת ולבדוק ובעיקר לתחזק.

מה הכוונה לתרץ? היה לי יום ארוך, עשיתי ספונג'ה, שטפתי שלושה ילדים כשאני כפופה אל האמבטיה מבלי להתיישר, שיניתי את התרגול שלי...., כל אלו תירוצים. האמת מאוד פשוטה: “גב חזק גמיש וסימטרי", זה כל הסיפור.

אז איך נגיע לגב חזק גמיש וסימטרי? איך נתחזק?
צריך ללמוד להרפות,
צריך ללמוד לזהות את נקודות התורפה,
צריך ללמוד ליצור את התנועה נכונה במקום הנכון.
צריך להקדיש כמה דקות בכל יום.
צריך למצוא את הדרך הנכונה לכם, ותאפשר לכם לתרגל באהבה.

אבחון ה”דמות” (הקלט) ובניית רצף התרגילים עם ההדגשים הנכונים (הפלט) הוא האומנות שבהוראה. המורה שלי, א.ג מוהן, גורס שמורה צריך להיות בעל ידע ואומן. הידע הוא הכרת הגוף והאומנות היא בניית התרגול. לא רק לבנות רצף נכון לגוף המתרגל אלא גם רצף שיגרום לאדם לא להשתעמם, או בשפה שלי להתאהב.

והתרגול יכול להיות מאוד קצר, מאוד פשוט.

אני מצרפת אחד מדפי התרגול שתלמידים שלי לפעמים "תולים על המקרר", זוהי שפה מאוד פשוטה של ציורים. הם בדרך כלל מיועדים לאדם ספציפי בזמן ספציפי ומידי פעם מתעדכנים.

צריך להכיר קצת את הטכניקה, הטכניקה מאוד פשוטה ואחר כך אפשר להתאהב.

מה הכוונה ב"להתאהב”?

היום בשיעור של קורס מורים, יצא לי להדגים מספר נשימות, טכניקה של כניסה ויציאה מאסנה (תנוחה). התחושה הנעימה שאפפה אותי, הרצון להמשיך ולעשות עוד מאותו הדבר, העונג הגופני שהוביל לחיוך גדול ומוציא אותי לרגע מהשיעור הוא סוג של התאהבות.

התרגול פשוט, זמין וכיפי אך אי אפשר להבטיח נסים ונפלאות לכל נושם. התרגול חייב ליצור שינוי מהיר לטובה אחרת צריך לשנות משהו, והתרגול חייב להיעשות עם ההתמדה וסובלנות. העשייה היום יומית מייגעת, כמו כל שיגרה, אבל ללא התמדה זו, לא נוכל לקרוא לתרגול יוגה.

"ללא טפס (על טפס אכתוב בנפרד) לא תגיע לשום מקום” פרשנות המתורגמת בחופשיות מתוך דבריו של החכם ואייסה.

תרגול ראשוני לכאבי גב:

תרגול מס' 1

יום שבת, 17 בספטמבר 2011

למעלה ולמטה ו-Tadasana

 הרהורים מתוך חי אבן יקט'אן לאבן טופיל, תורגם לעברית ע"י יאיר שיפמן
אין ביכולתי להבין את הספר היקר הזה שנכתב בתרבות ובזמן שאינם שייכים לי. נותרה לי רק האינטרפרטציה האישית שלי לכתוב, או לחלק ממנו.

באופן כללי זהו ספר השייך למיסטיקה הסופית בערך משנת 1000 לספירה הנוצרית, הוא נכתב הושפע והשפיע על טקסטים אחרים שנכתבו באותה תקופה (למשל הרמב"מ מוזכר בהערות ובאותיות הקטנות יותר מפעם אחת). אם אני מדברת מנקודת מבט של היוגה הספר מזכיר לי, אולי בגלל שהכל מזכיר לי, את הרעיון העומד מאחורי ה"סמקייה", אחת מששת האסכולות של החוכמה הוודית. אסכולה הבאה לספר לנו על הקיום, ממה הוא מורכב ואיך, אם נפענח אות הנוסחה, ונלך בדרך הסמקייה נחיה באושר נצחי. עוד נאמר על הסמקייה (לעתים מכונה סנקיה) שזהו טקסט מאוד תובעני ומורכב וכך גם התרגול שהוא מציע. הוא מיועד לאנשים שמוכנים ללכת בדרך זה באופן טוטלי.

בסמקייה מבודדים את המרכיבים השונים של היקום וחוקרים את מערכת היחסים שביניהם. כך גם בספר שלפנינו. הגעתי לפני כמה ימים לנושא של חקר העצמים והגופים:

“בחי ובדומם...ראה כי כל אחד מהם יכול להיות רק באחד משני מצבים: או להתנועע כלפי מעלה כמו העשן, הלהבה והאוויר כאשר הוא נמצא מתחת למים, או להתנועע אל הכיוון הנגדי, כלפי מטה, כמו המים, חלקי האדמה, חלקי הצמחים ובעלי החיים. כל גוף מן הגופים חייב (להתנועע) באחת משתי התנועעות האלה ולא ינוח אלא כאשר מכשול כלשהו יחסום את דרכו, כמו האבן, הנופלת הפוגעת בפני האדמה הקשים ואינה יכולה לחדור דרכם, ואילו התאפשר לה לא הייתה סוטה כנראה מתנועתה, ולכן, … הוא הדין באשר לעשן. זה לא יסטה מן התנועה כלפי מעלה, אלא אם כן יפגוש בכיפה קשה אשר תעצרהו ואז יפנה ימינה ושמאלה. ואחר כך, אם יחלץ מאותו כיפה יחתוך את האוויר בעלותו אל על משום שהאויר אינו יכול לעצרו....” (מתוך חי אבן יקט'אן עמודים 85,86)
הבוקר, בתרגול הבוקר שלי, כמה דקות אחרי שנפתחות העיניים וכל הגוף מנסה כמו אבן ליפול למטה מילים אלו חזרו אלי. העצמים שנכחו בתרגול היו:
  • הגוף הכבד ובעל יכולת התנועה, עדיין תנועה נוקשה
  • הארץ או הרצפה תחתיו מלמטה
  • החלל מסביב העולה כלפי מעלה
  • והאויר שנכנס ויצא (הנשימה) ויצר תנועה

התנועה החלה בעצלתיים כמו חיפושית שנת 68 בבוקר ירושלמי חורפי:
האויר נכנס לגוף, הגוף הכבד כמו רצה לעלות עם האויר כלפי מעלה, הידיים נמשכות מעלה בגוף ומנסות להידבק לכוח העלייה והצמיחה של האויר. אחר כך האויר הולך, כמו בגד המתרוקן מהגוף שמחזיק אותו והוא נופל לו על הרצפה. אבל הגוף לא נופל באמת כי שורשי כף היד והקדקוד כאילו מחוברים לאיזה אנקול בלתי נראה בחלל. הוא מתרוקן מבפנים ונמתח, נשמט, מתארך מתמלא נרפה לכיוון הרצפה, עד שבאה התנועה ההפוכה, השאיפה, האויר שנכנס ולוקח אותו למעלה.

כך נמשכה החקירה של כל האסנות הבאות. הכניסה לאסנות השהייה באסנות והיציאה מהאסנות. הכוח המושך למעלה הכוח המושך למטה. כיצד אני מנצלת את מומנט הצמיחה כמו גולש גלים התופס גל שמביאו עד לחוף, וכיצד אני מנצלת את מומנט ההרפיה והכבדות כמו גולש גלים התופס גל שמביאו עד לחוף, אותו הדבר רק בכיוון ההפוך.

מה יצא מזה? הנאה מרובה, ריכוז, עבודה מדוייקת יותר ואינטנסיבית.

ללא ספק התנועה כתנועה בלבד ללא כוונה, ללא התכוונות, ללא התפשטות, ללא ריכוז ודימוי שונה מאותה תנועה הנעדרת כל יסודות אלו. אני מאמינה שבכל בוקר חדש ולכל אדם יש את הסיפור שהוא נוהג לספר לעצמו. כמו מנטרה, או המקום המנטלי שבו אתה מניח את מחשבותיך (בסנסקריט desha). גם תרגול המקום המנטלי חשוב, וחשוב שיהיה רלוונטי לזמן התרגול ולמטרת התרגול ותהייה בו התפתחות, כמו במנטרה (על מנטרה ארחיב בפעם אחרת). כל זה על מנת למנף את התרגול. למנף היא מילה מלקסיקון אחר. ואם ישאלו אותי לאן או למה למנף? אומר: לאן שצריך.

באחד מהשיעורים היפים עם מוהן הוא תמלל לנו מה עבר בראשו של קרישנמצ'ריה בזמן תרגול פרנימה, ולאחר מכן בזמן תרגול אסנות.

הוא דיבר על חזרה אל תחושת היציבות והביטחון בכל נשיפה, הוא הזכיר את הפסל המוכר של האל אדישסה (Adishesha), כשהעולם מונח בחיקו.

בזמן שאיפה - ההתעלות למעלה.

קרישנמצ'ריה היה אדם מאוד מאמין. והאמונה גם היא נכנסה לתמלול האסנות, לdesha, למקום המנטלי ששם בחר (לבלוג הבא) לשים את עצמו בכל רגע ורגע וכך גם בזמן התרגול.

יום חמישי, 1 בספטמבר 2011

שינויים ותבניות חשיבה

לפעמים אומרים לי את דברים טריביאליים ביותר אנשים שונים בהזדמנויות שונות. אני שומעת ומהנהנת עם הראש, מתוך הרגל ומתוך אמונה שאכן הדברים ברורים לי, ואז לפעמים ברגע אחד כל האינפורמציות מצטלבות ביחד. ואני מבינה שגם אם הבנתי לא הבנתי.

השבוע חזר והכה בי בדיון בנושא שינוי והרגל. בפילוסופיה הוודית הדבר המוחלט או הוודאי ביותר בקיום שלנו הוא השינוי. דוגמה מצוינת מופיעה במדריך לגידול ילדים:
"כל מסקנה או תובנה בקשר לרצונות או להרגלים של הילד נכונה ליום האתמול"
יחד עם זאת, אנחנו, היצורים האנושיים (אני לא יודעת מספיק על יצורים אחרים), יצורים מקובעים במיוחד. הפחד מהחדש משתק אותנו לא פעם וגורם לנו להשלים עם מציאות איומה או רדודה. הרבה פעמים על מנת לא להתאמץ נבחר בדרך המוכרת.

כשלוקחים רעיון זה של ההרגלים והדבקות שלנו בהרגלים לעולם המחשבות, אופי המחשבות או סוג המחשבות, אני מבינה כמה אני עצלנית, כמה קשה לא להיגרר לתבניות מחשבה האופייניות לי, החוזרות על עצמן ומעצבות לי כל רגע ורגע מחיי, מההתנהלות היום יומית ועד הבעות הפנים.

אפילו בזמנים טובים, למשל בזמן תרגול. יש שקט מאוד גדול יש שלווה יש רגע של התפשטות חום נעים חוויתי הממלא את הגוף מבפנים. עם הסחת הדעת הראשונה המחשבות עולות, והן תמיד יגררו אותי למקום ידוע. מקום שיבסס או יכפה עלינו state of mind מסוים.

ואיזה מצב מנטלי? זה משתנה אבל אני מזהה תבניות שחוזרות על עצמן, מחשבות טורדניות שחוזרות על עצמן, שמביאות אותי לכעס, לנרגנות, לחוסר שביעות רצון ותמיד אני אחזור עליהן. זה ההרגל שרציתי להתייחס אליו.  ההרגל של המחשבות וההתנהגות או המעשים ממשיכים מאותה נקודה.

המודעות להרגלים של סוגי חשיבה מצריכים עמל רב, בניית מציאות מנטלית חדשה מושגת גם היא המאמצים. הנטייה היא לחזור את ההרגל הישן. שינוי ההרגל הישן צריך לבוא מתוך הרבה מודעות ובתוספת מנות גדושות של רצון. מודעות רצון ומאמץ עומדים מאחורי המילה טפס, המילה הפותחת את הפרק השני ה”מעשי” של סוטרות היוגה של פאטנג'לי.

הרצון והיכולת להיות מודע לזרם המחשבות בכל רגע ורגע הוא טפס. התוצאה היא ההבנה כיצד הלך רוחי משפיע על היחסים שלי עם הסביבה על ההתנהגות שלי ועל המעשים שלי.

כיצד אני שוברת את המעגל המכני של נטייה זו או אחרת למחשבה זו או אחרת? יש להבין את ההקבלה בין מעגלים מכנים של פעולות למעגלים מכנים של מחשבות. והתשובה היא טפס.

אני מבינה שחיים מתוך הרגל הם פשע, וכשמשתלבים הרגלים שונים של אנשים שונים כמו שקורה בדרך כלל בחיים אז הדברים אפילו יותר גרועים. לעיטים רק משבר או קריסה טוטלית עוזרת לצאת ממעגלים אלו. אני מניחה שרק כשאתה באמת נמצא בבוץ עמוק אתה מוכן להשקיעה את הארגיה והמאמץ הדרוש לשנות את ההרגלים הקבועים.

מילים אלו מחזירות אותי לפוסט בנושא "תבשלי כמו שאת מתרגלת יוגה".

יום שני, 22 באוגוסט 2011

ככה נולדתי, וככה אמות

נושא המוות והחיים, השאלה איך הגענו ולאן אנחנו הולכים, לא מעסיקה אותי במיוחד ביום יום. השאלה שייכת לאותם דברים שתמיד נמצאים שם מתחת לפני השטח. היא נמצאת שם כאבן חדה שפוצעת בכל פעם שלא שמים לב, ולמעשה היא שייכת מאוד להגדרה של מי אני? שהיא אולי אחד השאלות המרכזיות שהיוגה המנסה להגדיר.

השכלתי הפורמלית בתחום היוגה אינה אקדמאית, היא מבוססת על הרבה מפגשים עם מורה, חקרן ספקן חכם ובעל השכלה רחבה שצמח מתוך התרבות הוודית. הדיאלוג שאני מקיימת סביב עצמי כששאלות מסוג אלו עולות הוא גם המשך של הדיאלוג שלי עם המורים שלי.

לאחרונה צצו מספר פיסות של מציאות שגרמו לי לחשוב.
  1. הבת שלי לערב שורשים הייתה צריכה להביא תמונות מגיל שנתיים. מדפדופים באלבומים מצאנו את התמונות שלה מהחצר בכפר כשהיא בין עצי ההדר מרוחה בצבעי גועש מכף רגל ועד ראש, בערום. בן זוגי אמר – תמיד יש את תמונות הערום שמגיעות לערבים מסוג זה, למה אנשים עושים את זה?
  2. סרט של במאי של סרטים דוקומנטריים שאני עוקבת אחריו כבר תקופה, שמתי לב שהמוטיב של גבר בגיל העמידה מוזנח בעירום, לא מלא, לא מיני, אבל בוטה חוזר על עצמו. ככה אנחנו. תראו, לא יותר. עם הכרס, עם המסכנות, תמיד בסצנות של תלותיות בבתי חולים. משהו מאוד ישיר, כאילו משהו שהוא מנסה לרמוז לעצמו.
  3. ביקרתי תלמיד שלי כשהוא על ערש דווי. בימיו האחרונים. שוב בוטות. איש מבוגר שנלקח ממנו כבודו, ויכולתו לדברים הפשוטים ביותר. נושם בכבדות באמצעות מסכות חמצן, קטטר, חבוש, לא לבוש, עם כתף חשופה, מחובר להרבה מכשירים, לא מסגל לתקשר, גונח ועוד גונח ועוד גונח, כך שעות.
הבוטות הזו של עירום בגיל מבוגר, הקשר של העירום הזה לעירום של הילדים כשהם רק באים לעולם עם המתיקות והטריות של לחמניות מהתנור, יוצרת אימפקט. למה?
  • כי אתה רואה וכואב.
  • כי אתה יודע שאתה מתרגל לכל דבר, גם לקשה מכל, שלך או של אהובך ומשלים עמו.
  • כי יצר החיים הוא כל כך חזק ואתה לא יודע למה.
  • כי אתה רואה חוסר אונים.
  • כי יש כל כך הרבה כאב, כעס ומבוכה ברגעים האינטימיים האלו וכל כך קשה לדבר עליהם.
  • כי בסיטואציה הקשה הזו הכרוכה בהרבה מקרים בסבל גדול, האדם סגור בינו לבין עצמו בודד בבית חולים.
  • כי הלא ידוע מפחיד.
הלא ידוע אכן הרבה פעמים מפחיד, אבל שנכנסים לשאלה הזה האם אני מפחדת? אני מרגישה שזו שאלה של בחירה. אני בוחרת לפחד. הידיעה שאתה בוחר לפחד או לא, הידיעה שהרצון להחליט לכאו או לכאן, לפחד או לא לפחד, קיימת גם היא. היא דומה לשאלה של לאהוב או לא לאהוב (את החיים ובכלל) והאם גם השאלה הזו היא מונעת ע"פ רצון?!

ומה מוהן אומר?, (מוהן אמר, בשבילי, זה כמו הרצל אמר)
חוק מספר אחד בטבע: אנחנו גדלים אנו מבוגרים וחזקים ובסוף קמלים ומתים.
חוק מספר שתיים בטבע: חייבים לקבל את חוק מספר אחד.
האם יש נחמה?
מוהן אמר:
אנו נולדים וההתנעה הראשונה שלנו היא החיפוש אחר האושר. אושר באשר הוא, אולי זו התאווה לחיים.
ומה בינתיים?

התלמיד שלי הלך לדרכו, יש מקום לעצב ויש מקום לרווחה, אפילו או דווקא ברגעים האלו ה"suka & duka" (עונד וכאב או רווחה ומחנק, ניגודים שהם הבסיס של הפילוסופיה הוודית) לא מרפים.

יום שני, 8 באוגוסט 2011

על פרנימה (Pranayama)

נשימה או תרגול פרנימה בשבילי זה כמו לזניה בשביל החתול האגדתי גרפילד. אני נזכרת בסצנה מתוך הסרט גרפילד, בה החתול החתולי מדבר על לזניה.

"אין כמו לזניה כל מה שאתם רוצים מתחיל בלזניה (פרנימה), כל עשייה שלא תרצו לעשות מתחילה בלזניה (פרנימה), כל הבנה או תובנה מקורם בלזניה (פרנימה), החיים הם לזניה (פרנימה) ….” (הציטוט אינו מדוייק)

למה?

למה זה כל כך חשוב, למה התובנות השונות על הנשימה הן מקור לשינוי ההתבוננות שלי על עצמי, על התרגול האישי שלי, על החיים שלי ועל העולם כולו. למה אני כל כך מרוגשת כשאני מדברת על פרנימה.

מה יש שם, בהבנת הנשימה? ואם יש שם כל כך הרבה למה זה לא תלוי בשלטי חוצות בכרזות ענקיות? למה דקארט לא כתב: אני נושם משמע אני קיים?

האמת שאין לי תשובה לכל השאלות האלו, והאמת שאין זה משנה. אני התחלתי את הרומן שלי עם הנשימה לפני הרבה שנים. ההבנה שהנשימה יכולה להיות קצה של חוט עלתה כשראיתי שמשהו שונה אצלי בתבנית הנשימה, לא בזמן התרגול אלא בהתנהלות הרגילה, ומשם התחילה חקירה עצמית שהובילה אותי לכל מיני תובנות לגבי עצמי. אולי יהיו כאלו שיותר מחוברים לחושים שלהם או לרגשות שלהם והם היו מגיעים לאותו המקום בדרך אחרת.

אך אם בדרך כל כך פשוטה, ללא מילים, אפשר להוסיף עוד כלי "לארגז הכלים" אולי כדאי לתת על כך את הדעת.

בשיטות תרגול רבות מזכירים את הקשר גוף – נפש, שאין עליו עוררין. הנשימה היא צלע שלישית בקשר. היא קצה של חוט נוסף במעגל הסבוך הזה ואולי בגלל שלכאורה היא הרבה יותר פשוטה גם מהגוף וגם מהנפש היא יכולה להיות מפתח להכיר, להבין ולשנות את השניים.

אחת מההגדרות של תרגול היוגה היא: “להתאים את הגונה (guna=תכונה של הmind, קיימות שלוש תכונות שלפיהן "ממופה" המצב במנטלי) הנכונה לזמן ולמקום". אני יכולה לשנות את הגונה ע"י תנועת הגוף או תנוחת הגוף, ע"י תבנית הנשימה וע"י מיקוד זה או אחר של המחשבה.

הגוף הנשימה והמחשבה קשורים אחד לשני. מדע היוגה הוא הבנה של קשרים אלו, ויצירת שינויים בפרמטר אחד או יותר מבין השלושה על מנת להתאים את הגונה הנכונה לזמן ולמקום. למשל כאני מאוד מדוכדכת ארים עצמי ע"י ריקוד (הגוף), כשאני עומדת להירדם בנהיגה אזכיר לעצמי דברים מרגיזים – הם המעוררים ביותר.

הנשימה היא דרך נוספת. מניסיוני הנשימה יכולה להיות מנוף לשינויים פיזיים, פיזיולוגיים, מנטליים ומה לא.

ההבנת הנשימה היא תהליך של התבוננות, אינטימיות, הכרה ובדיקה מתמדת של תבנית נשימה. הדגש הוא על תהליך, תהליך הדרגתי ותובעני הדורש תשומת לב רבה. להפתעתי בכל פעם שאני נותנת את הדעת על תהליך זה מתגלות תובנות חדשות מכיוונים לא צפויים. יש צד חדש לגלות בכל פעם.

לתת קצה של חוט ללימוד אישי הייתי מתחילה בשני נושאים:

הראשון תרגיל פשוט.

והשני התעסקות וחקירה של צמד המושגים "דירגמה וסוקשמה" (Dirga &Sukshma).

התרגיל: מצאו לכם תנוחה נוחה במיוחד (שכיבה ישיבה או כל דבר אחר) תרגעו, בדקו מה אורך השאיפה שלכם, ונסו לנשוף אויר בזמן ארוך פי שלוש. למשך 12 נשימות. אם תראו שזה קשה מראש בחרו זמן שאיפה קצר יותר. חיזרו על התרגיל מספר פעמים ובכל פעם בסופו תעשו לעצמכם בדק בית: מה אני מרגיש\ה, איך הגוף שלי מרגיש, איך הקול שלי נשמע, מה בא לי לעשות עכשיו כו'.

דירגמה וסוקשמה - הם שתי מילים המייצגות את המצב שבו הייתי רוצה שהנשימה שלי תהייה. נשימה ארוכה, חלקה, אחידה ויציבה. תנאי הכרחי להרבה דברים (לא לכולם). ההשוואה היא למוזיקה הרמונית. כל צליל נמצא במקומו מתפתח מתעצם וגווע לבסוף וצליל אחר ממשיך במקומו, עם ההפסקות הנדרשות עם הטמפרמנט הנכון ובעיקר עם ההרמוניה. בכתבים כתוב שעל מנת להגיע למצב זה עלינו לשמור ולתת את הדעת על מספר עקרונות:
  • יציבה נוחה במיוחד, עדיף כזו שתאפשר נשימה חופשית, כלומר גב ישר וסימטרי. מניסיוני, ישיבה נוחה הרבה פעמים היא ישיבה על כיסא. לפעמים, גם אצל מתרגלים וותיקים, ישיבה על כיסא יכולה להאריך פלאים את תבנית הנשימה.
  • הכרה של מערכת יחסי הגומלין בין הכנסת האויר והוצאת האויר. איכות, אורך, מהיכן נכנס או יוצא האוויר.
  • הזמן – במשך כמה זמן מתבצע התרגול (בדרך כלל הדבר יימדד כפונקציה של מחזורי נשימה).
  • המקום המנטלי בו המחשבות נמצאות. נושא מאוד רחב (Desha), עוד אעסוק בו בפעם אחרת. אצלי בחדר היוגה יש קורת עץ המחזיקה את הגג. אני קוראת לה מדף למחשבות. הרבה פעמים בתחילת השיעורים אני מבקשת באותה נימה של כיבוי הטלפונים להניח את הminds על המדף.
חקירה של כל אלו תוביל אותנו להכיר את הנשימה שלנו ומכאן את עצמנו. שינויים בכל אחד מהנקודות ירמז לנו משהו על שינוי שחל בנו, שיש לתת עליו את הדעת. התהליך מחייב אך באותה מידה מעניין ואפילו חשוב הייתי אומרת.





יום ראשון, 31 ביולי 2011

היתוש והמחשבה

שעה מוקדמת מאוד בבוקר עכשיו, בעלי גילה תכונות של לוחם קרבי היוצא לצייד אחר חיות טרף מוצצת דם מטרידות ביותר. אפילו טכניקת השינה אל מול המאוורר לא עזרה. בסוף העורבים והציפורים בישרו לי על בו השחר. איזה יום יפה נולד.

לפני שנים רבות יצא לבעלי ולי לחיות כחודש במרכז קרישנמורטי הנמצא בצ'נאי, אז מדרס, בדרום הודו. התקופה הייתה סוף ספטמבר סוף אחת העונות החמות ולפני בוא המונסונים. מרכז קרישנמורטי ממוקם באחת האחוזות היפות שנבנו ע"י הבריטים בהודו. בנייה באבן, בתים גדולים, חצרות גדולות וגינות מרשימות ומטופחות. הגן הטרופי, הלחות, האדמה השחורה והפורה הולידו זיכרונות של ריחות קסומים. המקום היה גן עדן בתוך הכרך הסואן והמזוהם ששמו מדרס.

אך אין רע בלי טוב. היתושים היו הרע. ללא הפוגה. בוקר וערב. יש שעה שבמקום הפסטורלי הזו היו מתקבצים מספר אנשים לשיחה על הדשא. נראה פסטורלי? כולם בשעה מדויקית, שעת היתושים, מתחילים לרקד במקום וכל אחד נעלם בניסיון למצוא מקום קצת יותר מזוהם ופחות ירוק.

המקום היווה אכסניה לאנשי רוח. אחד האנשים, צרפתי, צייר מיניאטורות בחסד, נגן גיטרה שהרמוניות קסומות היו יוצאות מהגיטרה שלו ופילוסוף יצא בוקר אחד ובפיו ההקבלה בין היתוש והmide.

תמיד נוכח, תמיד מזכיר את קיומו, תמיד מציק, לא מרפה, תמיד בתנועה, תמיד אתך. אתה מנסה לגרש את כל היתושים מהחדר, ולא לפתוח את הדלת לאף אחד לפני שאתה הולך לישון, והם מגיעים אליך מתוך הארון. כל תחבולה שתמציא על מנת לברוח מהם, תחזיק מעמד זמן קצר בלבד, בסופו של דבר היא תיכשל. הם תמיד שם.

באותו רגע אין מוצא. נותר לקבל את היתושים (והמחשבות) לחקור אותם, ולדעת שבמקום אחר בזמן אחר הדברים שונים.

יום שני, 25 ביולי 2011

מתוך מאמר פתיחה לחוברת בנושא "אסנות" החוברת מלווה את קורס המורים.

בחוברת זו אגדיר מהי אסנה (asana), מהי ויניאסה קראמה (vinyasa krama), אניח את קווי היסוד לדרכים הפשוטות כיצד ללמד או להעביר את תרגול האסנות (asanam), ואזרע את הזרעים כך שההמשך יהיה כיד הדמיון (vikalpa) הטובה עליכם.

שורש המילה אסנה נגזר מישיבה או עצמות הישיבה, בפרשנויות לכתבים שונים ממסורת היוגה, מפרשים את המונח אסנה כתנוחות ישיבה שונות בלבד. במקומות אחרים או בפרשנויות אחרות מרחיבים את ההגדרה לתנוחות, כלומר מצבים שונים של הגוף בהם הגוף סטטי. הגדרת האסנה בסוטרות של פאטנג'לי (Stira Suka Asanam) מכוונות אותנו ליציבה טובה ולתנוחה נוחה על מנת שנוכל לתרגל מדיטציה. יציבה טובה היא יציבה עם מינימום מאמץ, ללא שום תנועה מיותרת גם לא תנועה מנטלית (חשיבה) מיותרת, ללא פזילה לצדדים של מחשבות אלו או אחרות. למעשה זו הגדרת היוגה, לפחות ע"פ המסורת, או הסיבה העיקרית לתרגול יוגה. אנו מבקשים איכויות אלו של יציבה טובה, פיזית ומנטלית, בכל חלקיק זמן בתרגול (תרגול פיזי - עם הגוף, תרגול מנטלי, פרנימה (pranayama) וטכניקות שונות של מדיטציה.

בתרגול היוגה קיים מימד זמן, ומכאן גם אלמנט התנועה במשך התרגול. כשיש זמן יש תנועה, תנועה מכל סוג שהוא. הזכרת נושא הזמן עוזרת לנו להבין את הצד המאתגר בשהייה בתנוחה יציבה, ללא תנועה. תנוחה יציבה היא תנוחה שאינה לא יציבה: היא ללא תנועה, ללא שינוי וללא פיזור פיזי מנטלי או אנרגטי. ע"פ הפילוסופיה הוודית הקיום שלנו, טבעו של העולם הוא שינוי. והשינוי נצפה על רקע אותו דבר אחד ויחיד שאינו משתנה, אותו מקום אליו אנו שואפים להגיע בזמן תרגול היוגה באשר הוא. הדיאלוג עם הזמן ועם התנועה הוא בבסיס החקירה שלנו כשאנו מתרגלים יוגה, כמו שנגדיר בהמשך.

יפה לצטט בהקשר זה מתוך מורה נבוכים פרק יא' של הרמב"מ, פרק המוקדש למונח ישיבה:
...הישיבה מיוחסת לשמים ברוב המקומות, כי השמים הם אשר אין בהם השתנות ולא שוני; רצוני לומר, שפרטיהם אינם משתנים כפי שמשתנים פרטי הארץ המתהווים וכלים.
הכוונה למקום רוחני של יציבות, נצח, אי שינוי. מקום זה של אי שינוי הוא אותו מקום שמעבר, אליו אנו שואפים להגיע. היישום של רעיון זה בזמן התרגול הוא מהצד המנטלי - הפחתת הרג'ס המנטלי (rajas = ערנות או עודף מחשבות ותנועות מנטליות), ומהצד הפיזי אפקט יציבות דיוק ונוחות, או אי התקבעות שהן הפחתת התמס הגופני (tamas = עייפות, לאות). התרגול ביוגה אינו רק טכנולוגיה ודיוק של תנועה ותנוחה. מתוך הדיוק וההבנה של התרגול ברבדים שונים עולה איכות נוספת. איכות זו היא דיאלוג מיוחד שנוצר עם ההתאמה של התנועה בגוף. אנו נחווה את זה בתנועות מורכבות ומאתגרות פיזית, או מנטלית, שלרגע הן נעשות ללא מאמץ, בדממה דקה. הן נעשות כך מתוך ההבנה של הגוף וההתמרה של התנועה והאפקט שלה על הגוף. לשני אלו נוספת ארומה מיוחדת חוויתית, המשהו הנוסף. זה משול להקצפת חלבונים. ישנה את תנועת ההקצפה, היא מדויקת, חוזרת על עצמה וניתנת ללימוד. ישנם גם טיפים קטנים כמו טמפרטורה ועוד. אבל יש את הרגע בו החלבונים הופכים לקצף, לפעמים זה לא מצליח, ולפעמים כן. כך גם בתרגול לפעמים כל היציבה, הדיוק, התנועה, הנשימה, מעבירים אותנו לממד אחר של הרחבת הלב.

ההתפתחות של תרגול היוגה, השם את הדגש על הצד הפיזי, הגדירה את האסנות כתנוחות גוף שונות. כל תנוחה מוגדרת היטב ובעלת אופי שונה והשפעה שונה על הגוף (פיזית מנטלית ואנרגטית). ההכרה שאנו, כל זמן שאיננו במקום ההוא של הדממה, בתנועה מתחדדת עם ההבנה והלימוד. קיימת התנועה הפיזית, קיימת התנועה של הנשימה וקיימת התנועה המנטלית. התנועה המתמדת מהותית להגדרת המושג אסנה.

אתייחס לאסנות כאבני יסוד לבניית התרגול. אפשר לומר שהויניאסה קראמה (תנועה הדרגתית והגיונית ממצב אחד למשנהו) של כל אסנה או ברבים ה"ויניאסות קראמה" של כל האסנות הם השלב הראשון במעבר מאבני היסוד לבניית תרגול שלם. אי אפשר להתבונן על תנוחת גוף ללא ההקשר של התנועה אל התנוחה ומהתנוחה. מה קורה לגוף, לנשימה ולמחשבה במעברים. לעתים המעברים הם חשובים מהתנוחה עצמה, לעתים הדרך אל התנוחה או היציאה ממנה הם השלב המסוכן למתרגל ולעתים בזמן המעברים אני, כמורה, יכולה ללמוד הרבה מאוד על התלמיד (יכולות ומגבלות פיזיות ומנטליות) או על עצמי כמתרגלת.

פירוש המילה ויניאסה הוא תנועה, ופירוש המילה קראמה הוא מדרגות. אנו מחפשים את המעבר הדרגתי בין מצבי הגוף השונים על מנת להשיג מטרה שהוגדרה מראש. המטרות שונות מאדם לאדם ותלויות בגורמים רבים. תשומת הלב אל התנועה מאפשרת למתרגל ללמוד ולהכיר את היכולת שלו ולהתאים את התרגול לרמת הקושי הנכונה לו כמעט באופן ספונטני. הדרכה ועין ביקורתית של מורה הכרחית.

המונח אסנה מוגדר ומפורש בדרכים שונות. בחרתי להגדיר את המונח אסנה ע"י ציטוט מתוך דבריו של א.ג. מוהן מהסרט "Spiritual Friend” שצילמתי ב-1966:
אסנה היא תנועה אל מצב גוף מסוים, השהייה בו והיציאה ממנו, בהתחשב בכוח המשיכה, בתנועת הנשימה הטבעית ובמטרה ליצור שינויים בעמוד השדרה.
במילים אלו מוהן יוצר הכללה רחבה של הגדרת האסנה. הוא מדגיש את חשיבות היציבה הנכונה כפונקציה של גמישות וכוח מאוזנים בעמוד השדרה. הוא מדגיש את ההתבוננות המתמדת בתנועת הגוף שאינה מנותקת מהחלל בו אנו נמצאים. לכוח המשיכה מרכיב חשוב בביצוע ואפיון כל אסנה. הוא מדגיש את חשיבותה של הויניאסה קראמה, את הכניסה, השהייה והיציאה מהאסנה והחשוב מכל: דגשים אלו משולבים, לעולם בלתי נפרדים ותלויים תמיד במחזור הנשימה. כל אלו הם חלק מהתנוחה ולא ניתן להסתכל על שום תנוחה ללא ראיה רחבה זו.

מתוך ההגדרות האלו עולה שהתנוחה הסופית, זו המגדירה את האסנות השונות, היא אינה המטרה כלל. אסנות מסוימות יכולות להיעשות למטרות שונות. יישום המטרה יכול להיות שונה ע"פ אופן הנשימה, הויניאסה קראמה והכוונה של המתרגל. אלו המפתחות שייתנו לכם יצירתיות ועניין מתמיד בתרגול. התנוחה הסופית המגדירה אסנה היא המלצה לסוג מסוים של משפחה של תנועות.

כל אסנה יכולה להיעשות באין ספור וריאציות ויכולה להשיג מטרות פיזיות או מנטליות שונות ע"פ דרך התרגול, ע"פ התנועה שנבחרה, ע"פ הווריאציה שנבחרה, ע"פ תבנית הנשימה, ע"פ הכוונה שעומדת מאחורי הדברים. גישה זו, מצד אחד, מאוד מבלבלת, מאחר שאנו נכנסים למעגל מאוד רחב של אפשרויות וניואנסים של עבודה, ומצד שני, ללא הרגישות לכל הפרמטרים האלו לא היה ייחוד לתרגול היוגה לא היה מקום לחקירה ולא היה מקום להעמקת התרגול. גם בתרגול מאוד פשוט ובסיסי מתקיים שינוי עמוק, לימוד ויצירת יש עניין. מתוך אלו צומח האתגר הפיזי והמנטלי.

מאחורי כל עשייה קיימת כוונה וכך גם בתרגול האסנות. הכוונות העומדות מאחורי תנוחה מסוימת יכולות להיות שונות, למשל: לעורר רגש או מחשבה מסוימים, לעורר תנועה אנרגטית מסוימת, לגרום לנו ליצירת שינוי ועוד. לכוונה העומדת מאחורי העשייה במובן המנטלי או ההשראה שאני רוצה לקבל מסוג מסוים של תנועה יש מקום נרחב בזמן שאנו מתרגלים ובזמן שאנו מרכיבים מתוך התנוחות הבודדות תרגול מלא. מתוך ההרחבה של כל אב טיפוס של תנועה לתנועות שונות בסופו של דבר, ניווכח שכל הווריאציות השונות מתחברות לאותו הדבר: תנועה והקיום של הגוף במרחב.

כשאני באה להדגיש את הייחוד של תרגול זה, מעבר להתאמה האישית, אי אפשר שלא להתייחס בעוד מספר מילים לנושא הנשימה. הנשימה היא הבסיס להכל. היא הבסיס לתנועה הנכונה ובטוחה של עמוד השדרה, היא הבסיס לקשר שלנו בין הצד הפיזי לצד המנטלי, היא תמיד קיימת וההתבוננות בה מאפשרת לנו להתבונן במשהו נצחי. המנטרה "ארוכה, חלקה, יציבה ועדינה" אותה אני מדקלמת בכל השיעורים, היא הבסיס לתרגול אפקטיבי, היא הבסיס לתרגול נכון ובטוח. מקור המשפט בסנסקריט הוא דירגמה וסוקשמה (dirgha & suksmah).

ההתמקדות הבלתי מתפשרת בנשימה והקשר בין הצד המנטלי לתרגול הפיזי (לא פרנימה ולא מדיטציה) לוקחים אותי לקטע מתוך שיעור עם מוהן בו נשאלה השאלה: מה עבר לשרי קרישנמצ'ריה בראש בזמן שתרגל אסנות. התרגול הפיזי והרוחני היו כאמור משולבים, תרגול האסנות בשבילו היה תרגול מאוד פיזי גם בגיל מאוד מבוגר אך יחד עם זאת קרישנמצ'ריה היה אדם מאוד מאמין. והקשר בין התרגול הפיזי למנטלי היה מובן מאליו. הנשימה מייצגת את החיבור בין האדם לסביבה או לאלוהות ע”פ קרישנמצ'ריה. כשהנשימה מתחילה, הפרנה, החיים או האלוהות שבתוכנו גורמים לתנועה זו, לתנועת הנשימה. האלוהות שנמצאת בחוץ נושבת. הנשיפה שלה היא שאיפתנו והשאיפה שלה היא נשיפתנו. האלוהות היא זו שיוצרת את הנשימה ממקום טוטאלי, ממקום טהור ומאהבה. תמיד קרישנמצ'ריה הנחה: תסתכל על האלוהות בתוכך ותחשוב שהאלוהות היא זו שנושמת. הנשימה היא המאמץ, אם האלוהות היא שנושמת הנשימה קורת ללא מאמץ.

המעבר לדימויים מעולם האסנות מבוסס על סיפורו של אדישסה (Adi-shesha). דמות מיתולוגית שפטנג'לי הוא אחד מגלגוליו. דמות זו שוכבת ומחזיקה בחיקה את העולם כולו, מעין האל אטלס. הדימוי שהעביר קרישנמצ'ריה במוחו הוא היציבות של השהייה באסנה בזמן הוצאת האוויר, היא היכולת להרגיש את תחושת ההכלה והביטחון של העולם המונח בחיקו של אדישסה. בזמן השאיפה קיים המאמץ של ההתעלות של הצמיחה למעלה של ההתאחדות עם האל. חשוב לציין שקרישנמצ'ריה היה שייך למסורת של אמונה שהייתה בדרכה שלה אמונה בכוח אחד כלומר אמונה בעלת גישה מונותאיסטית.

הרבה פעמים מעבר לשם האסנה המורה על המטרה, למשל - מתיחה של השרירים האחוריים (פאצ'ימוטה אסנה) או כלב מביט למעלה שהיא תנועה המאפיינת מתיחה של כלב כשהוא נמתח עם הפנים כלפי מעלה, ישנן אפשרויות נוספות "למנף" את התרגול הפיזי למטרות שונות. השימוש בדימויים, או במשלים יכול לעזור להעביר את התחושה שהייתה לכם לתלמידים. אחרי הכל, לימוד יוגה כמו כל לימוד אחר מקורו בתקשורת טובה. כשאנו רוצים להעביר את התחושת הקלילות במעוף הציפור, תחושה שהיא תחושה בלבד, תחושה שהיא מעבר למילים, אנו צריכים להעביר את הכוונה באופן לא מילולי או לא מילולי במובן המקובל. עלינו להיות יצירתיים. לפעמים אנו לא רוצים להעביר תחושה אלא רוצים להעביר רגש, תחושת אמונה, רווחה או צהלה (שימחה). על מנת להשיג מטרות אלו עלינו להיות מאוד מרוכזים, מאוד מדויקים, להכיר את התלמידים שלנו, לדעת כיצד הם יוכלו להכיל את הדימויים השונים, לא להעמיס עליהם יותר מדי ולשמור על הרמוניה במה שאנחנו רוצים לומר.

אני לא חושבת שיש הנחיות לאסנות השונות ברמה זו, לא שאני מכירה. יש להיזהר מעודף עשייה אבל למעשה ברגע שאתם מלמדים או מתרגלים המינד (mind) פעיל, קולט וחווה. אם לא תמלאו אותו בתכנים הוא כבר ימלא את עצמו במשהו ולא תמיד מומלץ להשאיר את הדברים פתוחים ליד המקרה. התרגול עם תשומת לב לדברים שמעבר, להתבוננות שאינה קשורה בצד הפיזי, מגיעה לאחר היכרות של הרבה שנים עם התנוחות, והיא יכולה להיבנות רק כשיש ראיה ברורה למקום אליו אתה רוצה להגיע. אל תמהרו אך זכרו שיש עומק אינסופי מעבר לפינה.

ההקדמה נועדה להבהיר את משמעות המונח או המושג אסנה. את כל הרבדים השונים שהמילה אסנה מורה עליהם כשאנו משתמשים במילה זו. הלימוד מתוך הכתבים הוודים העתיקים מחייב אותנו להיות בלשנים. לא רק להבין את המילים אלא להבין גם את הכוונה העומדת מאחורי המילים. אופן כתיבת הטקסטים בספרים השונים מערים עלינו לא מעט קשיים: קושי השפה, המרחק התרבותי וההתגברות על אופי כתיבת הסוטרות כמסר מתומצת, הגיוני, מרמז, בנוי לשינון בעל פה וללמידה עם מורה. יש מילים שבחרתי להשאיר ולהשתמש בשפת המקור בסנסקריט. הסיבה לכך שלמילים אלו אין משמעות שאפשר לתרגם במילה אחת אלה הן מילים המייצגות מושג שאינו קיים בשפתנו או מורות על כוונה שנצטרך הרבה מילים בכדי ליצור את אותה משמעות בשפתנו. כמו שהמונח "אנג'לי מודרה" מרמז על הרבה מעבר לפירוש המילולי כך גם המילה אסנה asana, וברבים asanam.


יום שבת, 23 ביולי 2011

"תכיני אוכל כמו שאת מתרגלת יוגה"

(משפט שנאמר ע"י קולגה בתשובה לשאלה איך האוכל שלך יוצא כל כך טעים?)
מאז שנולדו לי ילדים, וגדלו מעט אני תמיד חשה תסכול כבשלנית של הבית.
שלושה ילדים יהודיים שלוש דעות, טעמים שונים ולעצמי אני יודעת שגם צרכים שונים.
לכן כל משפט ובו טיפים על תזונה טעימה ומעוררת מעורר אותי.
התחלתי לחשוב איזה עוד דברים אני יכולה לעשות כמו שאני מתרגלת יוגה?
  • גידול ילדים
  • זוגיות
  • פרנסה
  • תחזוקה
  • מערכות יחסים עם תלמידים, שכנים ועוד
  • ועוד
המשכתי וחשבתי לעצמי: איך אני מתרגלת יוגה, או איך הייתי רוצה לתרגל יוגה?
  • עם תשומת לב מלאה
  • באדיקות
  • ברכות
  • בהתרכזות
  • ביצירת שינוי לטובה בהלך הרוח ובתחושה
  • בהתמכרות,
  • ברווחה
  • באהבה
מוהן אוהב להשתמש בביטוי
Watch your mental weather
אומנם לכל אחד מערכת אסוציאציות משלו למזג אויר מנטלי. אבל הכוונה באמת איך אני חיה את חיי.
האם האיכויות המיוחדות שלעתים קרובות עולות בתרגול היוגה, אני קוראת לאיכויות אלו אינטימיות, יכולות להתקיים גם בקונפליקטים ובעשיות השונות בשגרה?
תמיד כשעולה שאלה ממן זה היא מאוד מיישרת אותי. ואני מתיישרת ויוצאת נשכרת.

יום שבת, 16 ביולי 2011

על הוראת יוגה

את דרכי בתחום הוראת היוגה התחלתי בתל אביב 1990. עם השנים העמיקה התעניינותי בתחום היוגה, שלא היה מפותח בארץ כמו היום. בדרך רצופת מקרים הגעתי למוהן, תלמידו של שרי ט. קרישנמצ’ריה הגדול, שאז, גם הוא, לא היה ממש מוכר.

בתקופה של שלושה חודשים, בדרום הודו, בן זוגי ואני פקדנו את ביתו של א.ג. מוהן ואינדרה אשתו יום יום למשך מספר שעות. בדרך כלל היינו צריכים ללכת הרבה שעות על הים בין הפגישה של הבוקר לזו של אחרי הצהרים על מנת לפזר את העשן סמיך של המחשבות.

מוהן, אני מצטטת את עצמי אומרת, הוא לא ממש מובן אבל המעט שהוא מובן הוא אוצר גדול. אנו גמאנו כל מלה. עקבנו אחרי כל מבול האסוציאציות שלו, אחרי כל הציטוטים ובסוף תמיד חיכה שם איזה “פאנץ’ ליין” מכיוון לא צפוי מאתגר ומנצח.

באופן שיטתי כל מה שידענו על יוגה השתנה:
מהי אסנה
כיצד לנשום
מדוע לא לשהות בתנוחות
קווים הגיוניים בבניית תרגול
מה ההגדרה של גורו
מהי מנטרה ומה השימושים השונים שלה
מיהו יוגי
מהן בנדות
מהן קריות
מהן צ’קרות
מדוע ברכת השמש הנפוצה היא שגויה
על עליונותן של התנועות הפשוטות
מהי רוחניות ע”פ היוגה
מהי מדיטציה
ועוד ועוד, בעתיד אפרט על כל פריט מהרשימה הנ”ל.

אני מתארת זאת כמו פזל שהתפרק וכשהורכב מחדש התמונה הייתה שוב שלמה אבל שונה בתכלית, ונאמנה לאחד הכלים החשובים ביותר בעולם היוגה ובעולם כולו ה”הגיון הבריא”.

אני מכשירה מורים ליוגה. הוראת היוגה מבוססת על חקירה אישית מתמדת, על לימוד והתבוננות ועל תרגול אישי. אך כמו שכלי היוגה מתאימים לכולם כך הגם הוראת היוגה מתאימה לכולם, כל זמן שיש מחויבות אישית לשאול למה ולענות תשובה כנה לעצמך.

למשל הצד הפיזי של קורס המורים, כמו בשיעורים שאני מעבירה, שם דגש על שאיפה ליציבה טובה יותר, אבל מספר הדרכים להגיע לשם הוא כמספר השאלות שתשובתן היא 4 (מבלי להתייחס לשאלות חשבוניות אהובות עלי כמו 2+2=5).

אומר שהוראת היוגה היא יכולת להתאים את הטמפרמנט הנכון לגוף או למינד בזמן הנכון ובדרך הגיונית ופשוטה.

אם משהו נראה לכם מסובך כנראה זה לא יוגה. הפשטות אורבת לנו כל הזמן אבל היא מאוד תובענית. יותר קל לבחור בסרבול או בסיבוך או כמו שבן זוגי (כשהוא צודק מאוד ומעצבן מאוד) תמיד מזכיר לי: “את יכולה לעשות מה שאת רוצה, זה בסדר, אל תתני לעובדות להפריע לך”.

כן אני כותבת עם שגיאות כתיב

כשאני חושבת או מנסה להסביר מה זה יוגה אני נעזרת הרבה בציטוטים ממוהנג‘י, המורה שלי. אמר יפה מוהנג‘י:

God doesn’t produce xerox copies

כלומר כל אחד יש לו את עצמו במיטבו נכון לזמן נתון. תרגול היוגה צריך להיות אינדיבידואלי. תרגול היוגה צריך להיות מותאם, המתרגלים הטובים ביותר הם אלו שמתרגלים נכון לעצמם.

שתי חובות יש לנו. האחת לעשות כמיטב יכולתנו על מנת לשפר ולהיטב עם עצמנו. לרצות, לשאוף, לחלום, להשתדל, לתרגל ולעשות כל מה שביכולתנו על מנת להיות במקום טוב יותר. אם נדבר על היוגה במונחים פיזיים נדבר על איזון טוב יותר בין גמישות לכוח, שאיפתי המתמדת היא: גב חזק גמיש וסימטרי. אם נדבר על תכנים אחרים יותר מנטליים כדאי שנציב לעצמנו מטרות ראליות המתאימות למצבנו היום וברות השגה. זו חובתנו הראשונה. חובתנו השנייה היא לדעת את המגבלות שלנו. היכן שאנו לא יכולים, לעזוב. דון קישוט נלחם בתחנות רוח. עלינו לשמור על האנרגיה שלנו.

בכל דבר, כל הזמן עשה כמיטב יכולתך ואת השאר עזוב, כרגיל משפטיו של מוהנג‘י נשמעים טוב יותר:

Do your best and leave the rest

בחרתי בכתיבה. הכתיבה היא טבע שני לי. למרות זאת, מה לעשות, אין איזון בין אהבתי לכתיבה וליכולת ההבעה שלי בדיוק לשוני, תחבירי וההגהה. אני תמיד שואפת ליותר מדויק, אני משתמשת בספלר של המחשב, במילונים ולעתים נעזרת בידידים. אבל כשהמורה של הבן שלי (בן 9) בודקת את שיעורי הבית שלו ושואלת אותי עם עברתי עליהם היא נוהגת לעדכן אותי שנשארו כמה שגיעות כתיב. אני משווה את זה לנחמה (שם בדוי) שעושה כפיפה לפנים. היא לעולם לא תגיע לרצפה. לנחמה להתכופף לפנים לכיסא עם בירכיים כפופות הוא תרגיל חשוב והרבה יותר קשה מאשר להרבה מתרגלים אחרים. היא תמשיך לתרגל יוגה כי זה כלי חשוב לחיים ואני אמשיך לכתוב, והמנגינה תמשיך לנגן, כך זה בשיר….

מוקדש ליניב סגל, תלמיד שלי, שתמיד מוזמן לתקן לי את שגיעות הכתיב.