התמודדות עם כאב - קורס תרפיה ביוגה

כמה מילים לרקע:

כבר מספר שנים שאני מלמדת קורס המשך לקורסי עקרונות התרפיה ביוגה. לאחר שהונחה תשתית ובסיס אנו עומדים על שביל שלו אין סוף כיווני הליכה, על כן תמיד יש מקום לחקירה נוספת, להעמקה נוספת. בקבוצה קטנה שנפגשת אחת לחודש נוצר פורם לימודי מקביל לפעילות השוטפת של ההוראה והתרגול האישיים.

בשנים האחרונות אני מעמיקה את לימודי בנושא הפסיכולוגיים של הפילוסופיה של היוגה. המשפט מאוד מורכב וכמו שאני מנסה תמיד לשמור על פשוטת עולות מתוך משפט בהקשר לטיפול ביוגה הרבה שאלות. אחדות מהן:

• מהו תהליך טיפולי
• כיצד הוא מתבצע  
• מה השינוי שיווצר אצל המטופל וכיצד אהיה בטוחה שאני הולכת בדרך הנכונה ועוד
  
  
  יוגה היא מדע, המבוסס על אוצרות ידע אך זהו ללא ספק מדע אפור, ללא דיאגרמות, עקומות הצלחה ומחקרים סטסטים. כמו שאני אוהבת להגדיר את עיסוקי: אני אומרת, אני עוסקת בענייני אוויר, ביידיש זה נשמע יותר טוב ("לופט גשעפט").

בחרתי לתת דוגמה הקשורה להתמודדויות עם הכאב, נושא שעולה בהקשרים שונים. הכאב הוא אוניברסלי, כולם חובים כאב פיזי או סבל נפשי. כולם. כל אחד בעוצמות שונות ובעוצמות שונות של יכולת להתמודד עמו, עם הכאב.

הדוגמה שבחרתי היא תלמידה בשם, מתילדה 43 (שם בדוי)

אם לארבע ילדים, נמצאת במערכת של לחצים רבים. לאחרונה התחיל גופה להראות סימני מצוקה של כאבי גב וצוואר וגם כאבים באזור החזה שמטרידים אותה במיוחד. הרופאים לא מצאו שום דבר מיוחד. לאחר תשאול, ניסינו להתמקד ולנסות להתמודד עם כאבי החזה.

מה עוצמתם? מה מקורם לדעתה? היכן הם מפריעים במיוחד? מתי הם מתעוררים? מה היא עושה כשמתעורר הכאב הספציפי הנ"ל? האם היא זוכרת מקרים דומים? האם הכאב מתעורר כשהיא נמצאת במנוחה? ועוד ...

לאחר התשאול הוורבלי באה התשאול מול הגוף עצמו. במצב של הרפייה, במצב נעים במיוחד. אחריו מתילדה נשלחה לביתה להמשיך ולחקור את הכאב בזמן אמת כשהכאבים מאוד דומיננטים.

ההנחיות שנתתי לה היא לא לנסות להסיח את הדעת מהכאב, לשנות תנוחה או ללכת לישון, אלא לאפשר לעצמה פסק זמן להתבוננות בכאב?

התשובות היו מאוד מעניינות, התשובות אפשרו לנו קצה של חוט לעבודה, התשובות גם עזרו להבין שעוצמת הכאב בשליטתה, שהמקור לכאב הוא כעסים וגם אם אינה יכולה למנוע את הכעסים או את הכאב אך היא יכולה להפחית את העצמה.

מתוך כל אלו קבעתי לה תרגול קצר יום יומי לזמן מנוחת הצהריים, שמטרתו הייתה הרפייה ומנוחה ותרגילי ריכוז. התוצאה הייתה טובה מאוד.  

באופן זה בקורס נחקור מקרים, נכיר ונבנה מודליים טיפוליים שונים.

פרטים על הקורס אפשר למצוא באתר שלי www.yogayomyom.co.il 
או להתקשר אלי 09-7711166
אשמח אם תעבירו הלאה
תודות תמר

על הסדנה 11-13 באפריל בחץ בשקט

מכתב למיה (שביקשה ממני להרחיב על מהות הסדנה)

הייתי רוצה לפרט בהרחבה למעוניינים לדעת על מה הסדנה. אני כותבת בהרחבה לאלו שאינם מכירים את דרך עבודתי ולאלו שהתנסותם בתרגול יוגה היא מועטה.

תרגל היוגה או מדע היוגה הם מגוונים ונוגעים בכל תחומי החיים: איך אתה נושם, מדבר, חושב, עומד וכו'. יחד עם זאת אפשר ואף רצוי לתרגל יוגה מהרגע הראשון שמתקיים עניין בפשטות, בהגיון ובהתאמה אישית (עיקרי התרגול בשיטת סווסטה).

המילה retreat מורה על נסיגה והתכנסות פנימה. בסדנה אני רוצה לעבור ולהעביר חוויה של לימוד אינטנסיבי של תרגול היוגה מהיבטים שונים, ברוח ההוראה של מורי, כפי שתרגמתי אותה לשפה שלנו לכאן ועכשיו. נדמה לי שתרגול היוגה מתפרש הרבה פעמים כתנועה, או בפעמים אחרות כתרגול פיזי עם הרבה הרפיות ולעיטים כמדיטציה ואני מניחה שיש אסוציאציות נוספות.

אנסה לומר בפשטות מהי יוגה עבורי ואחר כך ומה אני מנסה להשיג בסדנה.

היוגה עבורי היא גם תרגול פיזי וגם התבוננות על חיי וסביבתי כשהמטרה העומדת מול עיני (מצטטת את א.ג. מוהן, המורה שלי) "להיות מאושר".  

את לימודי עם המוהנים התחלתי לפני שנים רבות (1996), המפגשים אתם היו תמיד מאוד אינטנסיביים ומלאי השראה. חלק מההשראה היא צלילה לתוך לימוד וחוויה אינטנסיבית, גם גופנית, אך בעיקר מנטלית. מפגשים אלו, לאורך השנים, הובילו אותי להעביר הרבה סדנאות וקורסים סביב הפסיכולוגיה והפילוסופיה של היוגה. 

ביומיים אינטנסיביים של תרגול נוצרת חוויה מצטברת גופנית ומנטלית שמשהו ממנה נטמע ומלווה אותנו הלאה ביום יום. המטרה שאליה אני נושאת עיני בסדנה היא לאפשר לאמץ תרגול פיזי ותרגול מנטלי, לדעת איך עושים את זה מזווית ראיה נוספת.

מבחינת התרגול הפיזי אני מבקשת לתרגל, פשוט לתרגל. בעיקרון תרגול יוגה צריך לענות על התכוונות או צורך מסוים. צורך גופני: גב חזק גמיש וסימטרי, וצורך של הנשמה: הגדלת השקט ויכולת והריכוז. כמובן שבהתאמה אישית אפשר לענות על צרכים ספציפיים יותר (התייחסות ליציבה לכאבים, לדיכאון, לחוסר שקט, חוסר שינה וכיד הדמיון). בסדנה נלמד ונפנים את העקרונות הבסיסיים של תרגול בטוח, עקרונות אלו ברובם מבוססים על הנשימה.

מבחינת הmind נעסוק גם בדרך חווייתית וגם בדרך עיונית בפסיכולוגיה של היוגה. הפסיכולוגיה של היוגה לקוחה מתוך טקסט הנקרא "הסוטרות של פאטנג'לי". בו עקב בצד אגודל מוסברות ומוגדרות הנטיות שלנו (בני האדם), מוסבר ומוגדר מצבינו והדרך להיות מאושרים.

בסדנה יהיו כ- 6 מפגשים של תרגולים פיזיים ומספר דומה של שיעורים עיוניים, לא לדאוג אני שומרת על קלילות. אני רוצה לאפשר לכל אחד לקחת לעצמו את האפשרות להכניס משהו מהתרגול ליום יום, להבין מה מטרת התרגול עבורו - אולי בתרגול קצר במשרד ואולי בדיאלוג פנימי כשהוא לבדו במכונית בבוקר. היוגה היא כלי חכם לחיים ולה פנים רבות. אם אצטט את מוהן שנשאל מהי היוגה עבורו הוא ענה: "אנחנו כל הזמן רוצים לחזור הביתה ויוגה זו הדרך לחזור הביתה ולהישאר בבית”.

עוד על רוח לימודי אפשר לחטט בבלוג או באתר.

מקווה להתראות, ותספרו גם לחברים.

תמר

פרנימה, מתוך פטנג'לי פרק 2:52

בתרגול פרנימה (תרגילי נשימה) מוזכרת המילה desha. בדרך כלל הכוונה למרחב, חלל או מקום. מוהנג'י תמיד הגדיר זאת כמקום המנטלי שם אפקיד את מחשבותי. אפשר ל"תרגם" מקום מנטלי למנטרה, לרגש בו אני מתמקדת, הדמיה או כל דבר אחר.

סוומי הרי אננדה, יוגי אינטלקטואל שכתב פרשנות לסוטרות של פטנג'לי, תימלל את המקום המנטלי בו הוא מפקיד את מחשבותיו הזמן תרגול פרנימה כך: (טקסט המתורגם חופשי מתוך שיעור שהעביר א.ג. מוהן)

תרגיש ותחשוב emptiness

מטרת הפרנימה היא לשחרר את התחושה של ה -self מהגוף.

בנשיפה תתמקד בעובדה (אין זה דמיון מודרך) שהגוף הוא חלק מהאדמה, הגוף כל כך מושרש באדמה עד שאינך מרגיש אותו.

בשאיפה ה-mind ללא גבולות, נמצא במרחב אין סופי נמצא בשמיים.

השאיפה יוצרת את ההפרדה של ה mind וחיבורו למרחב. היא מתחילה מהמרכז ומתרחבת לכל הגוף. (זה רק בmind . הנשימה לא מתרחבת לכל המקומות האלו.)

בנשיפה הכל נעלם, אתה שום דבר. תישאר שם. תרגיש את תחושת האי קיום.

צריך הרבה ריכוז ו-detachment על מנת לעשות זאת. בסוף תרגול ארוך הגוף מתפוגג. תחושת -I מביאה את החיבור בין החושים לגוף.

התנהלות

לעיטים נדירות קורה שאני פורקת את הנשק לגמרי,

את הנשק של ההגנות (לא יודעת ולא רוצה לדעת)

את הנשק של המיגננות (מערכת מאוד סבוכה של צידוקים מאוד הגיוניים)

את הנשק של זכותי ומגיע לי (אם טרחתי בערב שבת, אז....)

את הנשק שככה זה צריך להיות (כמו למשל: ילדים צריכים להקשיב להוריהם...)

זה לא נוח להיפרד מאמונות, מדרכי חשיבה ומהרגלים שהוכיחו את עצמם פעם ואינן רלוונטים יותר.

אבל כשאני מורידה את הנשק, ולא מתוך הרמת ידיים אלא מתוך הבנה, משהו מתרחב מבפנים ועולות דרכים חדשות להתנהלות, וזה לא משנה מי עומד מולי (חכם, רשע, תם או אחד שאינו יודע לשאול...)

לא לחמוד asteya ויום השואה

היום נושא השיעור בקורס מורים הוא asteya"לא לחמוד".  

יום השואה. יום טעון במיוחד. אתמול הבוקר התחיל בשיחה שאחד מעיקריה היה: מה חשובה דעתו של פלוני, תמיד יש דעה הפוכה מוצדקת ועם הזמן עפ"ר דעתו של אותו פלוני משתנה ממילא. ובערב - טכס יום השואה העירוני ואחר כך קצת תכניות טלוויזיה.  
הבבוקר נשארתי עם הרשמים של אחד ממדליקי המשואה בטקס, שהאיש הרע מהשואה הרחיק אותו מהוריו (גיל 7), הכניס אותו למלונה של הכלב שמת והפך אותו למשרת הבית + כל הסדיסיזם האפשרי, ואחר כך סרט דוקומנטרי על קסטנר. הפרטים והדוגמאות לא חשובים. ליום השואה יש השפעה רבה גם על האדישים וגם על המתנגדים, משהו זז, אי אפשר להיות אדישים.

עם לחזור ללא לחמוד ולא לגנוב, יש כל כך הרבה גנבות שנוכחתי בהם שאינן קשורות לרכוש אך ההשלכות שלהם לא מרפות. ולא רק על זה שגנבו ממנו, גם על ראש הגנב הכובע בוער ובוער. גנבות של כבוד אנושי, כבוד והכרה על מעשים שנעשו, זמן שנלקח, שנות ילדות שלא יחזרו, ואחר כך הזיכרון שנעשה אובססיבי. והוא כבר ממשיך לגנוב זמן ולענות את כולם בערוץ נפרד משלו. אם רק אפשר היה לגלגל את הגלגל בחזרה....

"רדיקולוס"

מילת הקסם ללוחמה בבוגרטים (מתוך הארי פוטר, ג'.ק. רולינג)

בוגרטים זה משהו רע. אם אתרגם לשפת הסוטרות אקרא לבוגרטים קלשות. דברים המסיחים את דעתי מהעיקר. דברים שמפריעים לי לראות את המציאות כפי שהיא.


בעלי היקר אומר: “המציאות הרבה יותר נדיבה ממה שאנחנו חושבים", ואכן ללא כל סיפורי המסגרת שכולנו נוהגים למסגר כל סיטואציה יש קורטוב של אמת באימרה.

הקלשות שמפריעות לנו הן התשוקות ההתנגדויות והפחדים. הקלשת מופיעות בעוצמות שונות. יש מספר דרכים לזהות ולהפחית את עוצמתן. מילת הקסם "רדיקולס" שוותה את ליבי.

בהארי פוטר אחת הדמויות מפחדת מאחד המורים בפנימיה המדוברת. הכישוף הוא להלביש את הדמות בבגדים המשונים של הסבתא, כוחו של הדמיון חשוב.

למשל למפחדים מכלבים, להלביש את הכלב הזועם בגרביונים וורדים ולהצמיח לו ציפורניים ירוקות (ירוק דשא) ועל השפתיים למרוח אודם אדום, ועל הגב יישב לו הילד של השכנה כשהוא מוביל אותו כמו שהמן הרשע הוביל את ומרדכי......., אפשר גם להוסיף מוזיקת רקע........

יש כל מיני דרכים ע"פ היוגה להתמודד עם בוגרטים הבאים מבפנים והבאים מבחוץ.

פה ההתמודדות היא בדרך הדמיון וההומור.

נשאר רק לזהות אותם.

טום, ג'רי וקלשות

(klesha – דברים מאינם מאפשרים לנו לראות את הדברים כפי שהם)

אנחנו משפחה של חובבי צמד חמד זה ואני שואלת עצמי למה?
אולי אקרא להם סוקה ודוקה (SUKH & DUKH עונג וסבל), אולי אקרא להם רגה ודבשה (RAGA & DVESHA, תשוקה והתנגדות שתיים מתוך חמשת הקלשות, ראה למעלה)...

לאורך השנים נוכחתי שהתסריטים, המוזיקה ואף הביצוע של סרטונים בוצעו ע"י יוצרים שונים, לעיטים הסרטים נגררים לאלימות לשמה, אך תמיד דומיננטית בסרטים הליכה אחרי התשוקות בצורה חסרות הרחמים. המוכנות תמיד לעשות את האבסורד, בשל היצר (הקלשה) השולט, בלי שום עקבות, ללא פשרות, ללכת עד הסוף עם מוכנות מלאה לשלם את המחיר.

המניע לסרטונים ברור: המיתוס בו חתולים רוצים לאכול עכברים. אבל תשוקה זו היא רק תירוץ ל:
אהבת המדון,
למשחקי המרדף,
להקנטה בעוצמות,
לשמחה לעד,
ועוד מספר תכונות אנושיות מוכרות
אומנם השנאה בין החתול לעכבר היא מיתוס אבל האחד אינו יכול ללא השני. בסרטונים לראשון אין קיום ללא השני, עד כדאי כך שברגעים קריטיים הם יצילו אחד את השני מאבדן על מנת שיוכלו להמשיך את המשחק, האם זה רגע של אהבה, האם זה רגע של צלילות דעת? או פשוטThe show must go on.

תשוקותיהם מביאות עפ"ר להרס. הן גדולות מכל תשוקה למין השני, לכוח, למעמד, לביטחון סיר בשר ועוד. שניהם גם טום וגם ג'רי כשכמעט הגשימו מטרה כלשהי, ישמחו להרוס לעצמם הכל ולו רק על מנת להוציא לשון או ללעוג לאחר ובכיף.

האנשה שלהם לא משאירה ספק לדמיון, לא נותר לי אלא לחזור ולראות איפה אני לא מוותרת על הקלשות שלי ונהנית לחטט בפצעים.